חידושי חתם סופר על גיטין פו.

מאי אסותא נ"ל נקיט ליה הכא לומר משום כן דאית ליה אסותא משו"ה אי לא אתני בהדי' חי איננו מקח טעות דמ"ש תוס' סוף ד"ה עד טצהר דלא שכיחא תינח לפיר"ת במס' כתובות נ"ח ע"א ד"ה הנהו קלא אית להו ולא שכיחא א"כ בכלל זה כל דלא שכיחא ושחין עד טצהר נמי בכלל אבל לפירש"י ורבינו אלי' דהני קלא וסביר וקיבל ודלא שכיחא לא הוזכר כלל א"כ מ"ט סמפון בעבדים ליכא הא איכא הך וע"כ משום דאית לי' אסותא ולא דמי למומי' אשה דאע"ג דהלכה לרופא ונתרפאת אינו מועיל עיין כתובות ע"ד ע"ב ותוס' ד"ה חכם וכו' ועיין ב"מ פ' ע"א שוטה היא שעמומית וכו' צריך לומר הני קלא אית להו ומשו"ה אי לאו דהתנה בפי' על המומין אין סמפון משום הני:

שלשה גיטין פסולין. כבר נתבאר היטב לעיל ריש מכילתין בחידושינו בעזר השם יתברך:

כתב בכ"י. הרמב"ן בב"ב במתני' הוציא עליו כ"י שהוא חייב רוצה לומר חתם ידו וכל מקום ששנו כ"י היינו חתם ידו ע"ש ור"ן בשמעתין. וצ"ל דס"ל רב אמר חתם ידו שנינו אבל חתם סופר לא דכשר אפי' לכתחלה ושמואל מחלק בחתם סופר בין מובהק לשאינו מובהק וצ"ע: