חידושי חתם סופר על גיטין פה:

ר' יהודה אומר ודן דיהוי ליכי וכו' גופו של גט שחרור וכו' הקשה תוי"ט מ"ט לא פליג נמי בסיפא דבעי למכתב ודין ואי הוה מחלוקת ואח"כ סתם כרבנן א"כ הלכה דידי' שאינם מוכיחות הוו ידים ע"ש ולפע"ד למ"ד המפקיר עבדו לא בעי גט שחרור ולעיל ל"ח ע"א הקשו תוס' א"כ שטרא למה לי ועיקור תי' אה"נ אלא כיון דכ' שטרא גלי דעת דבשטרא ניחא לי' דלשתחרר ולא בהפקירא א"כ צריך כל דיני גט דילפי' לה לה וא"כ לא שייך בשחרור ודן דמאי תאמר דילמא בדיבורא משחרר ושטרא ראי' בעלמא ממ"נ אם דעתו לשחרר בדיבור' הרי סגי בדיבורא דמפקיר עבדו יצא לחירות. והנה הך דמפקיר עבדו יצא לחירות מפיק ליה מקרא עבד איש מקנת כסף ופליגי בי' תנאי ביבמות מ"ח ע"ש וא"כ אין ראי' ממתני' דסתמא כת"ק דר' יהודה דלא בעי ודן אלא דבפלוגתא דתנאי דמשחרר עבדו לא מיירי ומדלא מצי למתני ודן לא נקיט נמי מנאי:

לכשתברח ממני אין לי עסק בך. כ' הר"ן דהוה כמו את לעצמך דבקטן קנאו שמים ובגדול זוכה בעצמו והזכרתיו לעיל ר"פ הזורק תוס' ד"ה דין ודברים וכו' לישב שיטת ר"ת ידים שאין מוכיחו' עיין חי' פ"ק דנדרים שם בארה בעזה"י:

ולא לכתוב למחך בפרק הקומץ הני ספרי דיוקנא חטרי' גגי' דחית ותלי' כרעי' דה"י ע"ש לפ"ז א"א שיתחלפו אמנם עיין בשו"ת ריב"ש סוף סי' ק"כ ומדבריו למדתי לאמר אע"פ שהוא לא כיון לכך אמינא אנא דלפי סגנון הכתב אשורית בעצמו יש כותבים ה' כתמונת ח' ולא תליא לרגלה כלל והרגילים כך צריכים בשטרותיהם ואגרותיהם לחטור החית כדי שיהיה היכר בין ה' לח'. ויש הי' תולין רגל הה' ואותן לא חטרי' לח' והיה ניכר בין ח' לה' בזה שהח' הוא גוף אחד והה' תליא רגליה. אך ספרא דוקנא דבס"ת תפילין ומזוזות עבדי תרוויי' תליא לה' וגם חטרי' לח' אע"ג דמשום הכירא לא הוה צריך אבל מטעם המפורש שם צריך ופסול אפי' בדיעבד אבל בשטר הדיוטו' יכול לעשות כמו שירצה כנ"ל ואמר כאן דבגט לא יכתוב למחך אלא ה' תלויה:

דאתקין רב בגיטא איך פלוני בר פלוני. כ' ראשונים דהך לישנא לא דייקי דצריך למכתב אנא פלוני בלשון בעל המדבר בעד עצמו אנא אנדרלינאי נהרדעא. ונ"ל רב לא רצה לכתוב על עצמו אנא תרכית ותלה קללתו באחרים ע"ד ס"פ שבועת העדות דאמר לרב כהנא כנה ע"ש. ולפ"ז אתי שפיר דלא אמר נמי ודן משום דהוה צ"ל מנא"י ולא רצה לומר כן: