חידושי חתם סופר על גיטין פד:

שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה עיין רשב"א דר"ת לא גרס לפסול לכהונה וגרס שאני התם בכנסי שטר חוב זה דקנאתו אבל הכא לא קנאתו כלל אפי' לכהונה דריח הגט לאו דאוריי' והוא שיטת רמב"ם רפ"י מגירושין וכבר כתבתי לעיל בישובו ע"ש ועמ"ש עוד לקמן אי"ה פ"ה במתני' חוץ אלמנה לכה"ג וכו' ע"ש:

כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פירוש באופן שבשארי מחקי' הי' כשר כגון שכ' קיומיהן לבסוף כדרך בשארי שטרו' או שניתן בפני ע"מ שיודעים מה היה המחק וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מגירושין הל' י"ז מ"מ הכא פסול משום שאינו נכתב לשם כריתו' כל התורף כלו וכתב על שם השיור הלז אעפ"י שמחקו הוא מעוות שאינו יכול לתקן. וכ' הרשב"א בשם ר' סעדי' גאון ה"ה מחק בשמו ושמה בטל דהרי כל התורף נכתב שלא לשם אשה זו. דאפי' אם הסופר מכיר האשה פנים בפנים ומכוון במחשבתו על אותה האשה מ"מ כיון שנכתב בגט שם אחר הרי הוכיח שמתוכו הוא על שם אחר ואיננו לשמה הגע עצמך כל הגיטין ממדינת הים אין הסופר מכיר האשה ורק כוונתו לשם אותו השם וזה הוא עיקור כוונת לשמה שבגט וע"כ מחק בשמו ושמה בטל הגט. אלא שבעל העיטור כ' שנראה לו להכשיר אפי' לכתחלה ונ"ל דיש לקיים דבריו בשינה שמו ושמה ממקום הנתינה למקום הכתיבה כמו מרים ופורתא שרה וכדכ' תוס' לעיל פ' ע"א ואעפ"י שפסול וצריך למחקו ולתקן השמות מ"מ לשמה נכתב ובזה יתקיימו דברי העיטור ואפשר כה"ג מיירי תשוב' הר"ן דמייתי ב"י סי' קכ"ה בכתב שרה רחל ע"ש כנ"ל מיהו לדינא ליכא נפקותא כולי האי דבזה"ז אין מקיימים שום מחק בגט:

מהו דתימא וכו' כ' תוס' סוף ד"ה וכו' ור"ז ס"ל כרב ספרא. ולא כתבו רב ספרא סבר כר"ז דאין זה מוכרח כמ"ש בחי' רמב"ן אבל ר"ז ס"ל כרב ספרא כמ"ש מהרש"ל מדאמר אב"א לפני התורף והיינו כרב ספרא ואפ"ה אמר אלא אחר התורף ש"מ ס"ל אע"ג דדיוקא דכתיבה ולא בע"פ איירי לפני התורף מ"מ גוף פסול דכתיבה אפי' אחר התורף פסול וא"כ תו לא משוינן פלוגתא בין ר"ז לרב ספרא וכמהרש"ל דלא כמהרש"א מיהו לקמן ד"ה אבל וכו' כ' תוס' דרב ספרא דלעיל קאי כר"ז ע"ש:

שתקי שתוקי לבעל וכו'. מה שהקשה הר"ן ממ"נ אי סבר רבא חוץ בע"פ לפני התורף פסול דאוריי' כמ"ש תוס' ד"ה אבל לפני התורף וכו' א"כ נגזר בע"פ אחר התורף אטו בע"פ לפני התורף והאריך המהרש"א קושי' זו יפה תי' הרשב"א דממקום למקום מיחלף אבל מזמן לזמן לא מיחלף פי' מחק במקום אחר התורף בין מקום לפני התורף בשטר עצמו מיחלף אבל בע"פ מזמן לזמן אם יאמרו בזמן שכותב הטופס שאחר התורף ובין זמן קודם התורף לא מיחלף ואין להרהר ולערער בגזירת חז"ל דהוה בקיאי טפי מינן:

תנו רבנן כל התנאים פוסלים בגט. עיין תוס' סוף ד"ה כל התנאים וכו' שדבריהם צע"ג במ"ש מע"מ שתיתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך וכו' ע"ש ומאי קושי' הא לכ"ע חוץ מבעל העיטור ס"ל נהי מחולין לך לא מהני אבל ביטול התנאי והעל מנת מהני וכבר הארכנו לעיל בזה כמה פעמים ומחיקת התנאי איננו מחילת ממון אלא ביטול התנאי ומאי קושיין וצ"ע:

התנאים פוסלים בגט. ואפי' עדי חתימה עצמן נאמנים שהי' תנאי מסירה כיון שאין כותבים תנאי בגט וכ"כ תומים סי' מ"ו סוף ס"ק מ"ט ועיין תשוב' רשב"א סי' אלף רמ"ו וצל"ע אם יש תנאי בע"פ מה הועילו בחתימה שמא ימותו עדי מסירה אכתי בתנאי מאי איכא למימר:

כל התנאים פוסלים בגט. הרמב"ם פסק כל שום תנאי בעולם שלפני התורף פוסל בגט אפי' מחקו אבל אחר התורף בין לפני העדים בין אחר העדים אם חזר ומחקו כשר ומבואר אפי' נכתב קודם העדים וחזר ומחקו אחר שחתמו העדים כשר. והר"ן והה"מ כ' בטעמו משום שחשש הרמב"ם לדירושלמי ר"פ כל הגט דס"ל בתנאי יש משום ברירה אע"ג דכ' רמב"ן דהירושלמי הלז הוא נגד ש"ס דילן מ"מ חשש רמב"ם להא. והקשה פ"י א"כ אם נכתב קודם חתימת העדים נמי לפסול אפי' לר"א דע"מ כרתי מ"מ כל פסול בחתימה הוה מזויף מתוכו ומה שנדחק דמ"מ לא מיפסל אלא מדרבנן ובדרבנן יש ברירה. צ"ע לרמב"ם לר"א עדי חתימה נמי כרתי ומזויף מתוכו פסול מדאוריי' דעדים הוה תורף עמ"ש לעיל ד' ע"א ומ"ש ר"ן לקמן בסוגיא דג' גיטין פסולין. אבל באמת דברי ר"ן וה"ה תמוהים בכוונת הרמב"ם דברירה מאן דכר שמיה הרמב"ם והרי"ף יהבי טעמי' מפני שנשאר להבעל שום זכות בהגט לא הוה כרות גיטא וכבר כתבתי לעיל במשנתינו שזהו שיטתו לעיל ט' ע"א ע"ש ובתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ו האריך מאוד להקשו' כמה קושיו' על הר"ן וה"ה הנ"ל והעלה דטעמי' דנשאר להבעל זכות בהגט ואין זה כריתות ע"ש. והנה לפ"ז צ"ל כשכבר נגמר התורף הכורת אם שוב אחר התורף נכתב שום זכות לבעל מילתא אחריתא היא וכאלו נכתב גט ועוד חיוב מאתים זוז. וא"כ תו לא קשה מידי קושי' פ"י דהעדים אתרוייהו חתמו אהכריתות. ואהחיוב שכ' אח"כ בגט וזה כשר כמו ושאלו בשלומה לקמן פ"ז ע"א ובש"ע א"ע סי' ק"ל סעיף ג' ע"ש. והנה המהרי"ט שם כ' דהנבהל לצאת בשיירא ואומר לסופר ולעדים כתבו ותנו גט על תנאי כך ולפי מאי דאנו חוששים שלא לומר שום תנאי בע"פ לסופר ולעדים אפילו יתקיים התנאי ע"כ עצה טובה שיקבע זמן מעכשיו ולאחר חמשים שנה יהי' גט גמור ובתוך הזמן בתנאי כך דהשתא הגט הוא כריתו' גמור לכשיגיע זמן. והתנאי שבתוך הזמן אינו מבטל הכריתו' ע"ש ונ"ל היינו בע"פ אבל לכתוב בתוכו לפני התורף אין עצה דלרמב"ם עכ"פ נשאר לו בו זכות וכנ"ל. עוד כתב שלא להתיר כלל עם הסופר והעדים אלא במינוי השליחות שאם לא יתקיים תנאי פלוני איננו שלוחו ועצה זו כבר כתבתי לעיל בשם ס' מוצל מאש ונראה דמכאן למד ממהרי"ט ז"ל: