חידושי חתם סופר על גיטין עט:

פנימי גופה במחיצו' החיצונים מינטרא. כ' תוס' דצריך שיהי' משומר מבני החיצונ' ומדרשא כ' דאין ראי' מר"ג ור' יהושע דהכא למעל' בגובה שאין בני החצר שולטים שם הוה שפיר משומר ולעיל כ' מהרש"א לפמ"ש תוס' כאן א"כ לא צריכי תוס' למ"ש במתני' ד"ה היתה עומד' דכיון דמיירי במחיצ' עודפ' א"כ בעי' עומד' לשמור מבני החצר ע"ש ואני אומר דודאי תוס' דמתני' דקאי אדר' אושעי' דסגי לי' בחצר משתמרת א"כ שפיר י"ל כמ"ש מהרש"א כאן דבגובה הוה משומר מבני החצר ולא דמי לדר"ג ור"י. אך הכא קאי תוס' אליבא דהלכתא כעולא דבעי' באשה דומי' דיד אפי' דבוק הי' בעי אי הי' אפשר ועכ"פ סמוך בעי או משומר כל כך כעין סמוך ולהא בודאי קפדינן אפי' בגובה אויר המחיצו':

אפי' הגיע לאויר הפנימי' וכו' מה שהקשו תוס' אפירש"י מש"ס ע"ז י"ל אוירא דמנא לאו דוקא אלא כשהגיע לאויר פחו' מג' לשולי הכלי כבר קנה דהוה לבוד וכנר דמי' ויי"נ לא הוה עד שיתערב עם היין שבשולי הכלי ממש. אך מש"ס זבחים כ"ה ע"ב דמייתי לי' רשב"א והנה מלשון רש"י משמע דרק החיצונה אין לה שוליים והפנימי' עומד' אקרקע עולם. אך הרמב"ם מפרש להדיא דגם הפנימי' אין לה שוליים והגט נח בדופני הקופה הפנימי' ע"ש. והנה הרמב"ם פסק זרק גט לרשותה ויצא חוץ לרשותה אינה מגורש' וצ"ל דס"ל הא דג' מדות בגיטין הכא משום אינחורי והא מינטר היינו בשאין לחצר שני פתחים וכמו שפירש רשב"א שהבאתי לעיל דרבנן פליגי אדרבי אפי' בהא אבל בשיש לו ב' פתחים ונכנס בזו ויצא בזו אינה מגורש' דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח וכ' בתשו' שער אפרים סוף סי' נ"א שאמר להגאונים ברכת הזבח ולהש"ך דרמב"ם דאיפשטא איבעי' דרבא דב"מ י"ב מאם תמצא לומר בזבחים כ"ה ע"ב הנ"ל. וקבעה ברכת הזבח להלכה בספרו בזבחים שם ומייתי לי' גם בית שמואל סי' קל"ט והאחרונים תמהו אם כן דאיפשטא איבעיתו של רבא ה"ל לרמב"ם לאיתוי' הך דזרק ארנקי דלא קנה דלאו כמונח דמי ומדלא הביאו רמב"ם ש"מ ס"ל לא איפשטא וזכה התופס ואי משום הא לק"מ לפע"ד דס"ל לרמב"ם איבעיתו של רבא בדעת אחרת מקנה לו איפשטא מדזבחים. אך גט מיחשב לענין זה כאין דעת אחרת מקנה כיון שהוא בעל כרחה ואין רצונה לקנו' וכמ"ש כבר לעיל. אך סוגיא דזבחים בלאה"נ אין לה שחר לפום דשמעתין דהרי התם מבואר דאויר מחיצו' מהני אפי' אין סופו לנוח ואויר שלמעל' ממחיצו' הא דקא מיבעי' לי' באין סופו לנוח ודוקא כשנפחתו שולי מזרק אבל בלא"ה אפי' למעלה ממחיצו' פשיטא לי' דמהני וכשעמד בס' פנים מאירו' בחי' זבחים וכן באבני מילואים. ולפע"ד א"ש הכל בעזה"י רק אקדים הוצעה א' דהפרש רב בין מחיצו' רשויות למחיצ' כלי ופירש"י והחילוק אבאר בעזה"י דהרשות קונה היינו הקרקע וכל שלמעלה ממנו הוא קונה מטעם אוירו כמוהו ואין המחיצו' ענין לקנין הרשות כלל דכך קונה בלא מחיצו' כמו עם המחיצו' אלא שצריכים המחיצו' לשמירה שלא יהי' אויר שאין סופו לנוח ע"י רוח שמנשב בו ומפריחו למרחוק ומש"ה למעלה מהמחיצו' אעפ"י שהאויר עולה עד לרקיע מ"מ אינו קונה משום שאין סופו לנוח וכללא הוא שהמחיצו' אינם ענין לקנין רק לשמירה ועיקור הקנין הוא קרקע עולם ותופס אוירו עד לרקיע אם יהי' משומר שיהי' סופו לנוח אך כלי קיבול כגון מזרק כשם שאיננו כלי בלי שולים כך איננו כלי קבול בלי מחיצו' והשולים והמחיצו' הם עושים הכלי ומשו"ה כל שיורד הדם כחוט השערה לבין אויר מחיצו' הרי כבר נתקבל בכלי עצמו לא באויר הכלי אלא בכלי עצמו ואם אח"כ נפחתו השולים אין בכך כלום שכבר הי' בכלי עצמו. אך ש"ס מוכיח מקרא דאפי' הגיע רק לאויר שעל המחיצו' למעלה מהם נמי כנתקבל מפר עצמו חשוב דהא א"א בלא זינוק ש"מ אוירו עולה עד לרקיע מה תאמר אין סופו לנוח מטעם רוח שינשב בו ז"א דהא המזרק עומד בין מחיצת העזרה ואין רוח שאינו מצוי שולט שם והוה אויר שסופו לנוח ומוכח מקרא דאויר שסופו לנוח כמונח. אך אם נפחתו השולים טרם הגיע לאויר שבין מחיצו' הכלי זה אינו מבואר בקרא ומסיק באם תמצא לומר כיון דלא שייך כאן דעת אחרת מקנה ע"כ אינו כמונח. והנה בשמעתין דנפחתו שולי הקופות בין החיצונה בין הפנימי' שוב אין כאן כלי דמחיצת הכלי עם צירוף השולים הוה כלי אבל בלי שולים אפי' נטירתא לא הוה ולק"מ נמי מההיא דמס' ע"ז דהתם יש שולים לכלי:

פוטר אדם את אשתו בגט ישן דיני גט ישן עיין לעיל כ"ו ע"ב תוס' ד"ה לכשאכנסנה וכו' ולעיל ע"ג ע"א מתני' לא תתיחד עמו וכו' ולקמן פ"א ע"א המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי ע"ש וקיי"ל התם הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וצריכא גט שני וכ' רמב"ם קל וחומר מזה למי שאמר לעדים כתבו ותנו גט לאשתו אחר שלשים ונתיחד עמה בתוך שלשים ואם שוב כ' ונתנו לה ה"ז אינו גט כלל עי' פ"ט מהל' גירושין והקשו עליו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה להלן פסול ולא בטל ה"נ ליפסל ולא לבטל. וה"ה כ' דכיון שתיחד עמה ה"ל גילוי דעת שע"י מעשה וגילוי דעת כזה מהני אפי' בגט ע"ש ואני אסביר בעזה"י דהא גילוי דעת בכל הענינים מהני מה"ת ומכ"ש גילוי דעת גדול שע"י מעשה כזה ורק בגט משום תקנת עגונות תיקנו חכמים שאין גילוי דעת מועיל לבטל גט כמ"ש תוס' ריש פ' השולח סוף ד"ה מהו דתימא וכו' ע"ש והכא דמק"ו הגט פסול עכ"פ שלא תינשא לכתחלה ואין כאן תקנת עגונות א"כ אין כאן תיקון דרבנן ואזלי' בתר גילוי דעת ובטל הגט מן התורה כנלע"ד נכון בעזה"י:

ב"ש סברי לא אמרי' גזירה וכו' עיין תוס' בשם ירושלמי וכ' בית שמואל לפ"ז גם לב"ה אי אירע שמצא בה ערות דבר וגרשה אין כאן משום גט ישן ע"ש ואומר אני דלפ"ז גם לב"ש אם שניהם רוצים בגירושין בלא ערות דבר יש כאן משום גט ישן גם לב"ש וא"כ לא פליגי כלל וזה דוחק ותו לשון ש"ס משמע לב"ש לא אמרי' גזירה וכו' דבגזרה פליגי ולא בחשד דבא עליה עכנלע"ד דלכאורה לב"ש מיירי שהאשה נחשדת בעיניו וכ' לה גט ואנחי' בכיסי' עד שיתבאר לו עפ"י עדים שזינתה ויכול לגרשה ונשתהה הגט אצלו זמן רב ונתיחד עמה. ואמרו ב"ש לא יאמרו גיטה קודם לבנה שיודעים שמאחר שנתברר לו שזינתה מאוסה בעיניו ולא בא עליה אלא מקודם הגט. ועתה אפי' אירע ששניהם רצו בגירושין מ"מ כיון שזה לא שכיח ורוב הגירושין הם ע"י ערות דבר לא יעלו על הדעת שנתגרשה מרצונה וממילא לעולה לא יאמרו גיטה קודם לבנה משא"כ לבית הלל רוב המתגרשת ע"י קטטה בעלמא דערות דבר לא שכיח אפילו אם יארע שגירש ע"י ערות דבר מכל מקום העולם לא ידעו ויאמרו גיטה קודם לבנה כן נראה לפע"ד:

כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. הנה תיקנו זמן בגיטין ואם לא נכתב בו זמן כלל הולד נשר וכ' תוס' לעיל ג' ע"ב ד"ה שלשה וכו' דכך היתה המטבע מעיקרא דלא יהיה הולד ממזר בכך אם לא יכתב זמן כלל ואם שינה והקדימו פשוט דהוה לי' שטר מוקדם. ואם שינה ואיחר הזמן פליגי פוסקים. ואמנם הזמן הוא זמנים של שנות המלכים וחמיר טפי מגוף הזמן ואם שינה בשלום מלכות בטל מן התורה לרש"י אליבא דר"מ דלא כתוס' ד"ה וצריכא וכו' וכ' פנ"י הטעם כיון דאומר כדת משה וישראל כיון שאינו כתיקון חז"ל הרי לא נתקיים תנאו שיהיה כדת משה וישראל וזה נכון. עוד כ' דבר שכלי הא לר"מ עדי חתימה כדת ובעי' עדות שאתה יכול להזימה וקיי"ל דעדים מצי למימר איחרנוהו וכתבנוהו נמצא אינו יכול ומן התורה אינו גט אלא חז"ל בטלו דרישה וחקירה ולא בעי יכול להזימן וא"כ כל שאינו כתיקון חכמים ממילא בטל מן התורה ודפח"ח ולפ"ז י"ל רבנן דס"ל אין הולד ממזר ר"א הוא דעדי מסירה כרתי ולא איכפת לן בעדי אם אינו יכול להזימם. והנה כבר קדמו בנימוק"י פרק א' דיני ממונות שהקשו גט שאין בו זמן איך הולד כשר לר"מ הא כיון שאין בו זמן אין יכול להזימן ותי' עקרוהו רבנן לקידושין אלא הוא לא כ' כן בכל הגיטין וצ"ל דס"ל גט מאוחר פסול ולא מצי למימר אחרנוהו. אבל פנ"י יישב שיטת רש"י עפ"י הפוסקים גט מאוחר כשר א"כ כל הגיטין אין יכולים להזימם דיאמרו אחרנוהו וחתמנוהו:

הי' במזרח וכ' במערב נ"ל בעיר א' קאי ובעיר גדולה רגילים לציין צידי העיר בשטרות וגיטין כדאי' ביבמו' קט"ו ע"ב בצד קלוניא מתא ע"ש פירש"י וקמ"ל אפי' שינוי מקום כל שהוא סמוכים זה לזה כמו במזרח עיר ומערבה מ"מ פסול וכמ"ש תוס' בשמעתין ד"ה כי יתביתא וכו' ופני יהושע פירש מערב א"י ומזרח חו"ל ולא נהירא:

ולא פירות. פירש"י דין פירות היינו פורקנה ובירושלמי מייתי רשב"א שלא תוכל להוציא מהם הפירות שכבר אכלו. וי"ל היינו הך דכשנישבית ורוצית שיפדום מדמי פירות שכבר אכלו לא תוכל להוציא מהם ואינה נפדית מהם וכן משמע ברשב"א ע"ש:

ולא זה וזה מטמאים לה. פירש"י אם שניהם כהנים. פשוט דאשגירת לישנא דמתני' דר"פ האשה רבה נקט אבל הכא לא שייך שניהם כהנים א"כ משום סיפא דמתני' כל העריות שאמרו צרות הן מותרת וכו' וכ"כ מהרש"א לקמן ומיהו מהרש"ל כ' דמטמאים לאו דוקא אלא אין חייבים בקבורה וכן מצינו לשון זה במתני' אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו ופי' נימוק"י דה"ל אינה מחויבת להתעסק בקבורתו. עוד כ' מהרש"ל דנפקא מיני' אם בעל השני נזיר דמותר בגרושה ואינו מטמא למתים. ולכאורה נראה דטעה במקרא מלא דהנזיר אינו מטמא לקרוביו ולאשתו כשרה ואני אומר כוונתו להא דאמר' ביבמו' פ"ט ע"ב כהן מטמא לאשתו קטנה שנישואי' מדרבנן משום דהוא ירית לה ולא יורשי' ה"ל מת מצוה דקרי לי' ולא עני וע"ש שהקשה תוס' מאלמנה לכה"ג וגרושה לכהן הדיוט דירית לה ואפ"ה אינו מטמא לאשה פסולה ע"ש ובריטב"א מה שתי' ועכ"פ הכא דהבעל יורש אותה כמ"ש ריטב"א בשמעתין והתם ביבמו' וא"כ היורשים שלה לא ירצו לקברה וקרי להו ולא עני להו וה"ל כמת מצוה והא בעלה נזיר מטמא כמו למת מצוה וכמו שמטמא לאשתו קטנה בנישואי דרבנן קמ"ל הכא קנסינהו. ובימי חורפי אמרתי ליישב לשון שניהם כהנים ממש ומשכחת לה בגירש וביטל שלא בפני שליח דעקרו רבנן לקידושין מיני' ולעיל ר"פ השולח נסתפקו תוס' ד"ה מהו דתימא בסופו נסתפקו תוס' אי אפי' לקולא אמרינן שאינה גרושה כלל וברפ"ק דכתובו' צניעו' ופריצות איתא פלוגתא בשיטה מקובצת דיש מהגאונים סברי אפי' ריח הגט לא הוה ומותרת לכהן א"כ אי רש"י ס"ל הכי משכחת לי' כהן ונשאה שני בחזקת דעקרוהו רבנן לקידושין ואינה גרושה כלל ושוב אח"כ נודע שהי' כתוב לשם מלכות שאינה הוגנת וכדומה ובגט פסול לא עקרוהו לקידושי' ונעשית אשת איש למפרע והרי היא זונה ושני הכהנים אינם מטמאים לה וק"ל:

בת ישראל נפסלת מן הכהונה. עיין מהרש"ל ומהרש"א ולפע"ד לא עלה דידה קאי דהיא פסולה לעולם אך נפקא לזרעה שהם חללים דקודם שנעשית זונה והי' נישאית לכהן אחר מיתת בעלה הראשון הי' בניה חללים להחמיר דלא יטמאו למתים ולא ישאו נשים פסולות בין לרש"י בין לתוס' דעכ"פ מדרבנן עשו כאלו הגט אינו גט ומחמרי' בהבנים אבל השתא נעשית זונה א"כ הבנים חללים ממ"נ או מטעם גירושי ראשון או מטעם ביאת שני. והרי זה קנסא לקולא וחוטאת ונשכרת: