חידושי חתם סופר על גיטין עו:

בעכו הוה מיפטרי. כתב רמב"ן אע"ג דכתיב לא הורישו יושבי עכו ולא הי' בכיבוש יהושע מ"מ הי' בכיבוש עזרא ע"ש ומשמע מינה אפי' מה שלא נתקדש ע"י יהושע מ"מ הועיל קידוש עזרא לשוי' א"י ואמנם דוקא מה שהי' ממתנתו של אאע"ה ושבקוהו ישראל בימי יהושע לזה הועיל כיבוש וקידוש עזרא. אבל בודאי כיבוש עזרא בח"ל לא הוה אלא כיבוש יחיד כיון דלא היתה כל א"י נכבשה לפניהם לא עדיף מסורי' ע"י דהע"ה עיין לעיל ח' ע"ב ובחידושינו שם:

תניא כוותי' דר' יוחנן. ור"ה אע"ג דידע האי ברייתא ס"ל ברייתא דמיפרשא בהדיא הוה פניך ממש אבל מתני' סתמא קתני הוה פניך תשמיש ומשו"ה לא הוה תיובתא דר"ה. ומ"מ סתמא דתלמודא ס"ל כיון דמצינו בלשון הברייתא פניך ממש שוב האומר שאעבור על פניך אין בלשון הזה תנאי תשמיש:

וליחוש שמא פייס. רוב הראשונים וממש כולם פייס נתפייסו זע"ז ונתבטל הגט או התנאי כאשר יתבאר אי"ה. וכתב ריטב"א דאמתני' דיש לפרש פניך תשמיש לק"מ שמא נתפייסו כיון שהי' מורדים מתשמיש וחזינן שעדיין לא שקט המריבה שהרי הי' הולך ובא ולא נתיחד עמה ש"מ לא נתפייסו אבל בברייתא דפניך ממש פריך שמא פייס והיינו דקאמר מאן דמתני אברייתא כו' דאמשנתינו לא יוצדק שמא פייס ע"ש ומיושב קושי' מהרש"א:

באומר נאמנת עלי. וכתב מהר"ם שי"ף לפ"ז שהרי לא נתייחד עמה רוצה לומר שהיא אומרת לא נתייחד עמי ולפ"ז יתפרש הברייתא כך הרי זה גט ולא חיישינן שיטעון שפייס שהרי היא אומרת לא נתייחד עמי ושוב אמר ולגט ישן אנחנו לא ניחוש שהרי לא ראינו שנתיחד עמה ולא חיישינן אלא לערעורו או לפיוס ממש לפי' תוס' וראשונים ולזה הרי כבר אמרנו שהיא אומרת לא נתיחד עמי והוא אמר נאמנת עלי. ובזה י"ל פסק הרמב"ם להקל כמאן דמתני אברייתא ולא אמתני' דלכאורה למאי דקיי"ל כר"י פניך ממש ובמשנתנו פניך ממש קאמר ושלא נתיחד פי' היא אמרה לא נתייחד עמי והוא אמר נאמנת עלי והשתא אי ס"ד דגם במשנה שני' דבמעכשיו אם לא באתי נמי צריך שיאמר נאמנת עלי והיא תאמר לא פייסני ה"ל למיתני כן במשנה שני' ונדע מכ"ש בראשונה ומ"ט תני כן בראשונה ולא בשני' אע"כ הא דאמרינן בגמרא לחד לישני דאמתני' כ"ש אברייתא רבה בר"ה אמרה בשם אבא מרי היינו ר"ה ור"ה הא מפרש משנתינו פניך תשמיש ולא קשה שמא פייס ולא נשנה דין זה בשום משנה רק בברייתא נישנית דאמרה לא נתייחד עמה א"כ י"ל גם במשנה דבמעכשיו אם לא באתי נמי צריך לומר נאמנת עלי והא דלא רמזה הרי כמה דינים שסמכה מתני' על סברת חוץ. אבל למאי דקיי"ל כר' יוחנן דפניך דמשנתינו פניך ממש ירמוז במתני' שהרי היא אמרה לא נתיחד עמי אי ס"ד גם במשנה דמעכשיו צריך כן שם ה"ל לרמז אע"כ לא צריך וכרמב"ם:

וליחוש שמא פייס. ולקמן יש גורסים שמא בא. היינו בברייתא יש לחוש שמא אחר שכבר כתב הגט ונתן שוב כשהולך ובא כמה פעמים טרם שנתעכב שלשים יום בין כך נתפייסו זע"ז. אך לקמן שנתן הגט והלך מיד אין לחוש שנתפייס טרם יציאתו שהרי השתא בזו רגע נתן הגט. ואיך יתפייס ע"כ ליכא למיחש אלא שמא בא בצינעא וממילא נתבטל התנאי וק"ל ועיין רשב"א:

ואבאר קצת בעה"י יש ג' שיטות בקושי' שמא פייס. שיטת רש"י הוא ממש דעת יחיד שמא יערער הבעל לומר שהוא גט ישן ומשני כיון שאמר נאמנת עלי שוב לא יערער אמנם רוב וכמעט כל הקדמונים פליגי. והגורסים במשנה קמייתא וברייתא כל זמן שאעבר ולא על מנת מפרשים שמא פייס שנתפייס הבעל וביטל הגט כי כיון שהתנאי לא הי' במעכשיו יכול לבטל הגט ומשני באומר נאמנת עלי פי' כך הי' התנאי שאפי' פייס וביטל והיא משקרת ואומרת לא בטלת הגט הרי הגט חוזר לכשרותו ומגרש בו דקיי"ל כר"נ חוזר ומגרש בו וכ"כ תוס' לעיל י"ח ע"ב ועיין מ"ש הר"ן בסוגיא דשליש דכי האי גוני מאמין גם לשליש אפילו ישקר הרי כוונתו מסורה לו ומיית ראי' מנאמנת עלי שלא פייסתי. ואמנם במשנה דמעכשיו אם לא באתי אע"ג דמיירי במעכשיו ואינו יכול לבטל הגט מ"מ פריך שמא פייס ובא בתוך יב"ח ונמצא לא נתקיים התנאי וממילא בטל הגט ומשני באומר נאמנת עלי ובזה קשה מאוד מאי מהני נאמנות אם חיישינן שנתבטל הגט ע"י שלא נתקיים וזה הוקשו לתוס' לעיל י"ח ע"ב לשיטת ר"ת ע"ש וכתבו שכך הי' התנאי כנ"ל אפי' משקרת כל שאומרת שלא בא הרי זה גט אבל במשנה ראשונה בחשש שמא ביטל הגט שלא בפניה נתקשו תוס' והיא לא יודעת וזה לא יכול לתלות בתנאי ונאמנת כי מהיכי יודעת אם ביטל הגט או לא ע"כ נדחקו תוס' דאינו אלא חשש וערער וכפי' רש"י. אך שיטת הרי"ף בתשובה ורמב"ן דגם משנה ראשונה וברייתא בעל מנת ואינו יכול לבטל במעכשיו ושמא פייס היינו שפייס אותה ונתרצה היא לבטל התנאי ואע"ג במעכשיו אינו יכול לבטל לא הגט ולא התנאי אבל ברצון שניהם נהי הגט אינם יכולין לבטל אבל התנאי יכולים לבטל לומר אפי' לא יקיים התנאי ולא יבוא אצלה ל' יום מ"מ היא מוחלת על כך והריני כאילו נתקבלתי וכאילו היית עמי ופריך שמא פייסה כך ונתרצית ושפיר משני באומר נאמנת כנ"ל שתלה התנאי שאם תאמר אפי' שקר שלא נתרצית בביטול התנאי נאמנת והכא לא קשה קושי' תוס' הנ"ל שהרי א"א לבטל התנאי כ"א ברצונה וידיעתה ושייך שפיר נאמנת עלי. והשואלים הקשו לרי"ף בתשובה כיון דגם בעל מנת חיישינן שמא פייס אותה שתתרצה לבטל התנאי א"כ ה"ל להקשות כן במשניות דע"מ שתתני לי מאתים זוז ושתמשי אבא ותניק בני ותי' של הרי"ף ע"פ הסברת לחם משנה הוא כך דבתנאי דקום ועשה שהיא תתן לו מאתים זוז ושתשמש ותניק אין לחוש שמא פייסה לומר שאפי' תתני לו מאתים ושתשמש ותניק אפ"ה לא יהי' גט ויהי' המעות והשימוש וההנקה מתנה בעלמא ז"א נהי אם נתרצית בכך מועיל לבטל התנאי מ"מ כשאין אנו יודעים שפייסה בכך ואנו רואים שמקיים התנאי ונותנת לו מאתים זוז ומשמשת אביו ומינקה בנו מה"ת לחוש שמא בטלה התנאי ועושה כן דרך מתנה לזה ליכא למיחוש רק נחוש שמא ביטל הוא התנאי להסר צערה לומר אפי' לא תתן נמי תהי' מגורשת וזה לק"מ מה חשש בנך אם אנו סוברים שאינה מגורשת ובאמת היא מגורשת. והוסיף לח"מ אע"ג דאכתי איכא חששא בפשטה וקבלה קידושין מאחר י"ל כל החששא דפייס הוא רק לחוש לכתחלה אבל בדיעבד אין חוששין:

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד יב"ח ומת בתוך יב"ח אינו גט משום דאין גט אחר מיתה. הקשה הר"ן הא כבר נשמע כן לעיל במתני' אם מתי. ותי' התם ה"א הואיל והי' תנאו במיתה נתכוון אחר מיתה אבל הכא דעתו מעכשיו קמ"ל. ועיין מ"ש עוד תוס' לעיל י"ג ע"א ד"ה לא יתנו וכו'. ובגליון הר"ן נדפס ק' דהרי קושי' זו שהקשה הר"ן היא קושי' ש"ס ריש כתובות גט לאחר מיתה הא תני לה אם מת ותי' ש"ס הא קמ"ל לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח ע"ש. ולפע"ד ליישב דהתם רצה לומר יש אונס בגיטין ומת ה"ה חלה בתוך יב"ח והא דתנן מת לאשמועינן אין גט אחר מיתה פי' תוס' דקמ"ל דגט זה בטל מתרי טעמא חדא מטעם אונס אפי' חלה ולא בא ועוד מטעם גט אחר מיתה ותרוייהו קמ"ל דאי מטעם אין גט אחר מיתה לחוד לא הוה צריך למתלי באם לא באתי אלא הוה ליה למיתני בהדיא אין גט אחר מיתה ואי משום אונס לחוד ה"ל למתנו חלה אע"כ נקיט מילתא דמוכחא תרווייהו. ועל זה פריך ש"ס גט לאחר מיתה הא תני לי' פי' לעולם ה"ל למתני חלה להשמיענו דיש אונס בגטין וגט לאחר מיתה כבר נשמע ממשנה דה"ז גיטך אם מתי. ואהך קושי' לא הו"מ לשנויי כהר"ן דאכתי ה"א באם לא באתי ומת הוה גט משום דדעתו מעכשיו ז"א שהרי עכ"פ אינו גט משום יש אונס ולא בעי לדחוקי לשנויי דעכ"פ נפקא מיני' באם התנה כל אונסא דמתיליד ע"כ הוכרח לתרץ לאפוקי מדר' יוסי אבל הר"ן אזיל במסקנא דקיי"ל אין אונס בגטין יפה תי' דה"א באם לא באתי הוה כמעכשיו והוה גיטא. שוב ראיתי כי עדיין לא נתיישבה קושי' על מכונה דהרי עכ"פ אפי' אי נימא יש אונס בגטין מ"מ משנה שלימה שנינו מעכשיו אם לא באתי ומת הוה גט אע"ג דנאנס ובאמת מקשה שם ש"ס ומתרץ לי' ע"ש עכ"פ משנה שלימה במעכשיו אפי' מת ונאנס הוה גט א"כ ה"ל לש"ס לתרץ כהר"ן דה"א אם מתי הוה כלאחר מיתה ואם לא באתי הוה כמעכשיו. ע"כ נלע"ד דהר"ן הוקשה לו קושי' תוס' שם איך אפשר לומר במשנה דאם מת מיירי בלא זמן הא תיקנו זמן בגיטין ותי' תוס' דחוק ע"כ ס"ל להר"ן היא גופא באם מתי הואיל והזכיר מיתה ודעתו כמו מפורש לאחר מיתה לא יועיל הוכחת זמנו של שטר וכעין שפירש"י לקמן ד"ה לכי נפקא וכו' ע"ש. אבל באם לא באתי ה"א בהא נסמוך אזמנו של שטר קמ"ל אפי' בהא לא סמכינן וק"ל:

אם לא באתי מכאן ועד יב"ח כתבו ותנו וכו' כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי וכו' ברישא הקדים תנאי למעשה כרגילות אבל בסיפא הקדים מעשה לתנאי ומכאן יליף הר"ן לעיל ע"ה ע"א דבמתנה תנאי עם שליח לא בעי' דיני תנאי ומ"מ מדשינה מדרך המורגל ס"ל לר' יוסי דמפרשינן כתבו עכשיו ותנו לאחר יב"ח ורבנן לא ס"ל לחלק בכך:

מגורשת ואינה מגורשת. הקשה הר"ן נוקמי גברא בחזקת חי והשתא מת אחר נתינת הגט ותי' כיון דמת לפנינו. וכבר כתבתי לעיל כ"ח ע"א דיש לפקפק אקושי' הר"ן דאדרבא נוקמי איתתא בחזקת איסור לשוק דמוחזקת מאיסור אשת איש לאיסור יבמה לשוק ואוקמא חזקה להדי חזקה וה"ל ומאי קושיין. וצ"ל סבירא לי' להר"ן חזקת איסור לשוק כבר איתרע על ידי הגט וכל שאנו עוסקים ובאים בביטול החזקה איתרע לה החזקה כ"כ רשב"א ריש תורת הבית הארוך ע"ש וא"כ שפיר הקשה דהא חזקת חיים לא איתרע וניזל בתרי' ותי' הא נמי איתרע דהרי מת לפנינו ועיין ט"ז ונה"כ סי' שצ"ז ומה שהארכתי לעיל דף כ"ח ע"ש:

בי דינא דשרו מישחא. עמ"ש בדקדוק לשון ריש מס' כתובות:

זמנו של שטר מוכיח. ברור כל השיטות כתבתי לעיל ע"ב ע"א:

דהא איקיים לי' תנאי. עיין תוס' ד"ה דהא וכו' כי אין העולם יודעים שמת ובכתובות כתב תוס' הא דלא חשו במיתה משום צניעות ופריצות משום דמיתה קלא אית לי' ע"ש ונתקשו בזה בס' קרבן נתנאל ולק"מ מתרי טעמא חדא דאשה גופא לא תתעגן כי דייקא וחוקרת ודורשת וידע לה מיתת בעלה דקלא אית לי' משא"כ בשמעתין כ' תוס' דהעולם אשר אינם חוקרים יתמהו וכעין זה כתב תוס' לעיל דף ע"ב ד"ה כיון וכו' ע"ש. ותו עכ"פ בזמן מועט בתוך שנה או שנתיים יודע הדבר וליכא חשש עיגון אבל בזמן קצר עד סוף יב"ח לא יתפרסם עדיין ובין כך יתמהו העולם על זה:

הכל מודים היכי דאמר לכשתצא חמה מנרתיקה פירש"י שאמר כן בלילה ומת באותה לילה והומ"ל שאמר כן בר"ח ניסן לכשתצא חמה מנרתיקה בר"ח אייר ולא הוה צריך לפרש דמיירי באותו יום. ורמב"ן הוליד מזה חדשות יבואר לקמן אי"ה. וי"ל דהר"ן נדחק מאוד מ"ט שביק אביי גוני דמתני' לכשלא אבוא אחר יב"ח וע"מ שלא אבוא ואם לא אבוא ומ"ט נקיט חמה מנרתיקה ונדחק מאד. והנה הטור ח"מ מייתי בשם רמ"ה דס"ל ר' יוסי עצמו לא אמרו אלא בשארי תנאים אבל באם לא אבוא תוך יב"ח הרי אין זמנו מוכיח שהוצריך לכתוב זמן לידי מתי מונין יב"ח וכתבתי לעיל אע"ג דהו"מ למכתב אם לא אבוא יום פלוני וכן הקשה הרב"י מ"מ ס"ל להרמ"ה כיון שעכ"פ צריך להזכיר שום זמן שוב אין לעשות הוכחה מזמנו של שטר ובאמת משו"ה ב"ד דשרו מישחא התירוהו וס"ל אפי' בכה"ג זמנו מוכיח כקו' ב"י ולא קיי"ל כוותי' וא"כ לא בעי אביי למינקט גוני דלא קיי"ל כרבותינו אלא נקיט חמה מנרתיקה והתנה באותה לילה עצמה על יציאת חמה של אותו היום בעצמו ובהא שפיר י"ל זמנו מוכיח: