חידושי חתם סופר על גיטין עו.

ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וכו'. מדלא נקט סתם שתשמשי את אבא ש"מ מיירי שמת דבחי אין חילוק בין סתם לב' שנים וא"כ רשב"ג דאמר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפל לדברי ר"מ ורבנן קאמר דלדידי' כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט:

אין לך תנאי בכתובים שאינו כפל יפה נתפרשה כל הסוגי' לעיל בחידושינו ע"ה ע"א ע"ש היטב:

וחזר ואמר לה ע"מ שתתן לי מאתים זוז. כן הנוסחא בש"ס שלפנינו. והרשב"א בחידושיו וכן בתשובת הרא"ש וכן ברמב"ם פ"ח מגירושין העתיק בהיפוך בתחלה התנה ליתן מאתים זוז ושוב חזר ואמר שתשמשי אבא. וכן נכון דהיתכן דבתחלה נדר נדר גדול לכבד אב בשימוש של זו ושוב מוכר מצותו במאתים זוז ליתן לו אע"כ תחלה התנה במאתים זוז. ושוב התנה שאם תשמש אביו תפטור ממאתים זוז. ולפי הנוסחא שלפנינו צ"ל דלא נתכוון להרוחת האב מעולם אלא לצעורי לאשה ושוב הקיל עלי' שתוכל לפדות צערה במאתים זוז ולעיל בשמעתין משמע דלכ"ע להרוחה נמי איכוון וצ"ע:

לא ביטל האחרון את הראשון. נקיטנא בקיצור כללי דיני תנאי. האומר ע"מ או מעכשיו מכל מקום יכול לבטל התנאי לקיים המעשה לומר הנני מוחל התנאי והגט קיים או המתנה והקנין ואין צריך לחזור וליטל ולתנו לה או במתנה לחזור למשוך כי המשנה הראשונה היה קנין גמור ורק היה תלוי בתנאי וכיון שמבטל תנאו כבר נגמר הקנין מאז ומשו"ה יוצא באתרוג ע"מ להחזיר ולא הוה כקנין הפירות אלא קנין גוף ממש. וכ"כ כל הראשונים וגם הרא"ש בתשובה רק בתשובה א' סותר זה וכבר האריך בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ט נו"ן נ"א ואם יעזרני ה' יבואר אי"ה לקמן בר"פ המגרש כי שם מקומו. ומ"מ אמת נכון כי ביטול תנאי לקיים המעשה יכול ויכול. אך לבטל התנאי לבטל המעשה לומר אע"פ שיתקיים התנאי אפ"ה לא יהיה המעשה כלום זה א"א שכבר חל מעכשיו ואינו יכול לגרוע ולא להוסיף ומשום כן פירש"י הכא קודם שמסר הגט אמר שרצוגו לגרש ע"ת כך ואלו היה מוסר הגט סתם ועסוקים באותו ענין מתקיים התנאי ההוא אבל בשעת מסירת הגט התנה תנאי אחר בהא מיירי שמעתין אם הוא משני ענינים לא ביטל שני את הראשון ואם הוא מענין אחד כגון ב' מאות וג' מאות ביטל שני את הראשון. ורמב"ן כתב לפי דעת רש"י דאם מסר בפעם שני והתנה אזי דבריו הראשונים אינם כלום אלא מיירי ב' התנאים אמר קודם המסירה זה אחר זה ואח"כ מסרו סתם. ורמב"ן לנפשי' פליג וס"ל דכבר מסר בפעם הראשון ואה"נ שאין הבעל יכול לחזור בו שכבר קנתה הגט מעכשיו אך ברצונה יכול לבטל ולומר אפי' תתקיים התנאי לא יהיה גט. והסביר הר"ן לקמן סוף פרקין הטעם משום הואיל ובידו לבטל הגט ע"י שלא תתקיים התנאי ה"נ בידה לבטל התנאי לומר שאפי' יקיימנה לא יהיה גט ומסיק לפי טעם זה אם התנאי אינו בידה כגון ע"מ שירדו גשמים שתצא חמה שימות וכדומה גם אין בידה לבטל התנאי ואין בזה חילוק בין היכי דאיכוון לצעורי או להרוחה דוקא בשאינו מבטל התנאי אלא אמר מחולין ויהיה המחילה כמו קיום התנאי בזה יש לחלק אם הי' כוונת התנאי להרוחה מהני מחילה כאלו נתקבלתי אבל אם היה התנאי לצעורי הרי לא נתקיים התנאי במחילה וצריך לבטל התנאי ולא נעלמו ממני דברי ב"ש סי' קמ"ג ס"ק כ"ט ואריכות דברי מכתב מאלי' ומה שכתבתי בעה"י הוא נכון. והעיטור הוא ממש דעת יחיד דס"ל דבעל לחוד נמי יכול לבטל התנאי מדאמרינן נתינה בע"כ לא שמי' נתינה והקשה אדרבה משם מוכח להיפוך מדאצטריך רבא לאתויי מהי' נטמן יב"ח ש"מ אינו יכול לבטל התנאי רק ע"מ שתתן לי משמע שמרצוני לקבל ברצון. ואמנם דעת העיטור דלא בלשון נתינה תלי' מילתא אלא ילפינן מהי' נטמן דכל תנאי צריך שיהיה ברצון בעל המתנה התנאי אפי' להניק ולשמש הכל צריך לרצונו ולא בעל כרחו וממילא כיון שבידו לבטל המעשה ע"י שיאמר איני מרוצה ממילא יכול נמי לבטל התנאי לומר אפי' יתקיים מרצונו מ"מ לא יהיה גט כמ"ש הר"ן בטעם האשה הנ"ל מ"מ לדינא הלכה ככל המון הפוסקים הנ"ל. ולפע"ד נראה אם אחר שאמר ע"מ שתשמשי וכו' חזר ואמר הריני חוזר מזה התנאי אינו רוצה בשימוש אלא אני מתנה תנאי אחר שתתן לי מאתים זוז אפי' שניהם רוצים אינו מועיל כיון שמסרו לה מעכשיו לכשתשמש אביו מיד שמוחל זה התנאי כבר מגורשת היא ולא כל כמיני' דתרויהן להתנות עוד תנאי שכבר מגורשת לגמרי בשלמא אי לא חזר מתנאי הראשון אלא אמר תנאי שני נמצא הגט עדיין תלוי בתנאי הראשון שפיר נאמר ברצון שניהם לומר או תשמש או תתן מאתים זוז אבל אם ביטל תנאי הראשון לגמרי מיד ברגע ההיא נתגרשה ואין כאן מקום לחול תנאי אחר ולא דמי לסיפא דאמר ב' מאות וחוזר ואומר ג' מאות אע"ג דביטל את הראשון מ"מ חל השני התם אין ביטול גמור דהרי מין א' הוא ומוסיף על מאתים עוד מנה משא"כ בשני מינים שתשמשי אבא ומאתים דנעקר הראשון לגמרי אז אינו יכול להתנו' תנאי אחר. ובזה נ"ל ליישב מ"ש הטור דה"ה בהיפוך ע"מ שתתן ג' מאות זוז וחזר ואמר מאתים והקשה ב"י מה חידש דהרי אפי' נאמר לא ביטל אלא רצתה וכו' הרי יוצאת במאתים זוז ולהנ"ל ניחא דהוה סד"א כי מבטל ג' מאו' חל הגט מיד ולא תתן אפי' מאתים קמ"ל דלא מבטל התנאי של ג' מאו' אלא אמרי' לכשתבא לקיים התנאי של ג' מאות ותמנה ב' מאות אז יתבטל התנאי ולא קודם ושפיר קמ"ל הטור וצריכא רבא וכולי האי ואולי:

הרשב"א העתיק לשון ירושלמי בשמעתין ובש"ך ח"מ סי' כ"א נתחבט בו הרבה ותומים שם וקצה"ח שם ובבני אהובה רפ"ו מאישות וח"מ ובית שמואל רסי' ל"ח עיין הכל היטב ובס' תורת גטין בשמעתין וכולם לא עיינו בירושלמי בפנים ובהעתקת רשב"א דשמעתין ואענה חלקי גם אני. ואומר אין ספק בעולם כי אונס רחמנא פטרי' כתיב בהדי' ולנערה לא תעשה דבר מיני' ילפינן בנדרים כ"ו ע"ש ומסברא חיצונה ודעת ישר רחמנא חייבי' לא נאמר ולא יעלה על דעת אדם ואם מצינן בחסדי הבורא ית"ש חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאם מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה אבל לא עלה על דעת לדון כן בשום אופן. אך יש להסתפק בתנאי שיש בו חיוב לזה ופטור לזה ואירע אונס א"א לתפוס החבל בשני ראשין מה נידן בי'. ובהא מיירי ירושלמי להדיא כמ"ש לעיל שקידשה על מנת לתת לה מוקמת פלן היינו מאתים זוז ומכניסך ביום פלן אי אתא יום פלן ולא אכניסך לא יהי' לי עלייך כלום ומיירי שביני לביני כבר נתן לה המאתים זוז ושוב עדיין נתלה הדבר ביום פלן ואי אתי יום פלן ואינו מכניסה אין כאן קדושין וגם המאתים זוז ישארו בידה דהיינו אין לי עלייך כלום וכן לקמן בספינה מיירי להדי' שכבר הקדים שכר הספן כמבואר לקמן אי"ה וה"ה הכא כבר נתן לה מאתים זוז ואם לא יקיים תנאו אינה מקודשת וגם המאתים זוז שלה. ועתה אירעו אונס ולא בא פליגי ר' יוחנן ס"ל כיון דמסברא אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן א"א לחייב האשה שתהי' מקודשת ומשועבדת לבעל ע"י אונסו של זה ומדאינה מקודשת כאלו עבר על תנאו ממילא אבדו מאתים שלו שבידה אף ע"ג דאונס רחמנא פטרי' מ"מ הכא לא נתחייב האשה מפני אונסו וממילא לא יפטרנו אונסו ממאתים זוז. ור"ל סבר בהיפוך כיון דאונס רחמנא פטרי' הרי נפטר מקנס מאתים זוז כאלו קיים תנאו וכיון שדנין כאלו קיים תנאו ממילא מקודשת על כרחה וזה המעשה הי' בספן ששכרו להעביר סחורתו והקדים לו מעות שאם יחזור בו יהי' המעות לספן כן מבואר להדיא בירושלמי ושוב נגב הנהר ועיין לעיל ע"ג ע"א לולי טענת אונס מחויב הספן לשכור חמורים להעבירו אך אונס רחמנא פטרי' להספן וא"כ יתחייבו הבעלים באיבוד מעותיהם שביד הספן ותליא בפלוגתא הנ"ל ממש. שוב אמר דתלי' בפלוגתא דרשב"ג ורבנן. ואקדים לעיל תוס' ד"ה מת הבן וכו' כתבו תוס' אם הי' יודע שימות אביו או בנו לא הי' מקפיד בתנאי ע"ש. נמצא אי רק להרוחה מכוון ולא לצעורי כלל ואירע לה אונס ה"ל רחמנא פטרה ואין כאן חיוב לו כלל. ואמנם אם רק לצעורי קמכוון ולא להרוחה כלל א"כ אונס רחמנא חייבי' להוציא אשתו בלא לצעורי זה לא אמרינן. ואמנם בשמעתין מבואר דמכוון לתרווייהו להרוחה וגם לצעורי א"כ הוה רחמנא פטרי' מצד א' ורחמנא חייבי' מצד א' ולהירושלמי בהא פליגי רשב"ג ורבנן ואמרינן ר"ל כרשב"ג ור"י כרבנן. ודע דכל זה באונס בביטול התנאי אבל אונס בקיום התנאי כגון אם לא אבוא ובאונס לא בא דפסקינן מקרא אי הוה שכיח ולא שכיח אז אין אונס בגטין משום צניעות ופריצות ובקידושין נסתפק בעיטור ועיין עוד בחי' במס' נדרים כ"ו ובתשובת סי' י"ג ביישוב הרמב"ם דכפל להאי דינא בהל' סנהדרין עמ"ש תומים בזה. לפע"ד שם מיירי רמב"ם מי שנתחייב שבועה לפטור ומרצון שניהם עשו פשר שאם יבוא אידך בתוך שלשים יום ישבע ויטול ונאנס ולא בא הנה זה זה פשוט שזה לא יטול עוד בשבועתו דאונסו של זה לא יחייב אידך אבל סד"א שיפטר בלא שבועה כלל דאונסו של זה הוה כאילו עבר על הפשר ויפטר זה בלא שבועה כלל קמ"ל שחוזר לקדמותה כאלו לא נתפשרו כלל וחוזר הדין לסיני זה ישבע ויפטר וזה חידש רמב"ם בהל' סנהדרין מה שלא נזכר בהל' מכירה:

ונחזור לדברי הירושלמי הנ"ל דאמר על דעתי' דר"ל איך צריך למיעבד פי' שלא תהי' אגידא בי' לכשיאנוס ואין אתא יום פלוני ולה כנסתה לי לא ליהוי לי עליך כלום עכ"ל ויש פירשו שהיא תכתוב התנאי על שמה ודוחק ובני אהובה יפה פירוש שלעולם הוא יכתוב אך לא יהיה תולה בעצמו שאם הוא לא יכנוס ליום פלן דאז אם נאנס יש ספק אלא יתלה בהיום אם יגיע היום ולא יהי' כניסת החופה אז אין לו עלי' כלום ע"ש. ויהי' איך שיהיה בתיקון הזה אין נזכר רק תנאי הכניסה ולא מוקמת פלן היינו מאתים זוז וממילא אין כאן ספק דאין כאן פטור אלא חיוב לה ורחמנא חייבי' לא אמרינן. ואין א' מן הראשונים וא' מן האחרונים מצטרפין הטעם משום דלא שכיחא שישנה מתנאי לתנאי ולא לומר אם תרצה תשמש אבא ואם תרצה תתן מאתים זוז וא"כ הוה ב' עדים המכחישים זא"ז ועדותן בטלה לגמרי ואין לתרץ דבריהם במה דלא שכיחא כלל ולזה נתכוון ב"ש סי' קמ"ג סעיף יו"ד ע"ש: