חידושי חתם סופר על גיטין עד:

רבי אומר כזה גט. משמע לעיל ע"ב ע"ב מה שאינו כזה היינו זמנו של שטר איננו גט כלל. והמובן מזה דלר' יהודה דפליגי בע"מ ואמר רבי כזה גט ומה שאינו כזה אינו גט א"כ במהיום ולאחר מיתה אי איננו בזה הרי הוא ממועט ואינו גט כלל ואם הוא כזה הרי הוה גט גמור ואין שום מקום לומר דלרבי במהיום יהי' גט ואינו גט וא"כ יפה כתבו תוס' מתני' אמאן תרמי' ולק"מ קושי' מהרש"ל ומהרש"א:

תתן לו את דמי' עיין תוס' עירוכין ל"ב ע"א כתב דשמעתין דמחולין לך אתי' דלא כרבא דנתינה בע"כ וא"כ לסוגי' דשמעתין מיירי עובדא דצידון בשלא רצה הבעל ולרשב"ג ע"כ צריך לקבל ולרבנן נמי אי יהבי' לי' איצטלתו צריך לקבל ע"כ ודלא כרבא וי"ל משו"ה לא מייתי הרי"ף הא דרבא דנתינה בע"כ משום דס"ל דשמעתא פליגא עליו. אמנם ברא"ש משמע דס"ל כיון דהכא רצה הבעל לקבל האיצטלא רק חליפיו לא רצה לקבל בזה פליגי אבל אי לא רצה לקבל כלל אפשר לא שמי' נתינה ועיין ב"ש סי' קמ"ג סק"י לא הבנתי דבריו. ונ"ל ליישב עוד בפשיטות לפמ"ש תוס' לקמן בפרעון חוב לכ"ע הוה שמי' נתינה א"כ הכא דאיצטליא דידיה הוא הוה נתינה בע"כ שמי' נתינה רק משום תנאי דלצעורי' קא עסיק ובא מחלוקת רבנן ורשב"ג אבל מטעם נתינה ליכא פלוגתא דהוה כפרעון והשבת פקדון. אמנם דברי רשב"א ברור מילוא דמיירי שהבעל מרוצה במעות וג' חילוקין יש המתנה ע"מ ושוב מוחל התנאי ה"ז גט ואינו צריך לטלו הימנה כי האי מגורשת לגמרי למפרע ואי אינו מוחל העל מנת רק מוחל המעות ורוצה שיתקיים התנאי במחילת המעות אזי בשארי תנאי דעלמא שעקור תנאי הי' להרוחה הוה מחילת הנתינה כמחילת התנאי ברם בגט דעיקור התנאי לצעורי לא הוה מחילת המעות כמחילת התנאי שהרי עיקור כוונתו הי' לצעורי וזה לא מחל ובמחילת המעות לא נתקיים צער שהי' התנאי עליו. אמנם באצטליתא שבמחילת אצטליתא נתקיים עכ"פ קצת צער ע"י נתינות דמים בהא פליגי רשב"ג ורבנן. וגם בזה יש לתמוה אדברי ב"ש שם סק"ט וסק"י וכבר תפש עליו באבני מילואים בסי' זה לקמן סקט"ז ע"ש:

משום הרוחה הוא והא לא אצטריך. פירש"י בדרבנן סתם מגרש משום איבה מגרש מספקא אמרינן לצעורא קמכוון אין הכוונה שמגורשת מספק אלא הכי מספיקא בדעתו של כל אדם אמדינן דבגירושין בודאי לצעורי נמי מכוון ועיין ב"ש סי' קמ"ג סק"ח. ועיין רמב"ם פ"ח הל' כ"א נוסחת הראב"ד מגורשת וקאי אלעיל אמחולי לך. נ"ל כוונתו דאנן סהדי כל סמוך למיתה כוונתו למחול הצער ואינו רוצה לצער אדם על מגן והוא בקבר. והאי אומדנא עדיפא טפי מאומדנת מתנת וגט שכ"מ וא"כ מהראוי כל שמת ה"ל למימר שבטל התנאי ממילא שכבר מחלה צער קודם מיתה אלא כיון שיש בו גם קצת סברא דלהרוחה ג"כ נתכוון ע"כ לא מבטלינן התנאי ואפילו נותנה ליורשים לא מהני דלהרוחה של עצמו נתכוון ולא ליורשיו אך אי מחל כבר בחייו א"כ מטעם הרוחה כבר מחל בהדיא רק שאין מחילה מועיל והואיל ועיקור תנאי דגט לצעורי והשתא דמת בטל לי' כוונת לצעורי וא"כ מגורשת משני הצדדים כנלע"ד בדעת הראב"ד לפי נוסחא זו. ובזה י"ל ג"כ דברי רמב"ם שבהלכה כ"ב שם ה"ז לא תינשא לזו עד שתחלוץ וכ' ה"ה שלמד כן מאם לא באתי עד יב"ח וכו' ע"ש ונ"ל הכל מהאי טעמא דלא ידעינן אי משום צעורי לחוד והרי בטל הטעם משמת או גם להרוחה. ולפ"ז באומר שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני ומת הבעל כתב הר"ן בשם בה"ג לקמן בפ' המגרש שמותרת לשתות אחר מיתת בעלה בחיי פלוני והטעם כנ"ל דבזה לא נתכוון אלא רק לצערא ומשמת בטל הטעם. אבל שלא תינשא לפלוני אין דעתו רק לצעורי אלא שחשדה מפלוני וקנאת חמת גבר אינו מוחל בשעת מיתה הארכתי בזה בתשובת סי' אלף ק"נ ונדפסת בתשו' מו"ח גאון פוזנא סי' קכ"ז באורך:

בראשונה הי' נטמן וכו' עיין טו"ז י"ד סימן רל"ב סקי"ט מג"א סימן ק"ח סקי"א. ועיין בחידושינו לעיל ל"ד ע"א. והעיקור נ"ל דדברי אגודה לא נאמרו אלא בדבר שיש מצוה לזרוזי כגון החזרת ביתו בעיר חומה מצוה רבה לחזור על נחלתו שבא"י. עיין רמב"ן בתורה וכן בנודר לעשות דבר מצוה לזרוזי לקיים נדרו וכן לענין תפלת מנחה בש"ע או"ח סי' ק"ח הנ"ל אבל מילי דחולין למה הי' לו לזרז לאקדומי קודם זמנו. ובקצה"ח סי' נ"ה הקשה א"כ בגט אשה דהיא עומדת והבעל אינו רוצה לקבל אין לך אונס גדול מזה ומה הועילה לה ההקדמה ומ"ט אינו גט נימא אונס היא אע"כ אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן וה"נ גבי ערי חומה. ומ"ש מגט דבר תימה היא מה לי לאונס הבעל התנה שתתן לו וכיון דלשון נתינה משמע רצון ולא ע"כ א"כ לא נתקיים התנאי ומה שייך אונס הרי התנה בפי' על האונס הלז היינו שתתרצהו לקבל והבן זה. ומ"ש אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן הדין אמת ועיין ש"ך חו"מ סי' כ"א בסופו. אך הכא שהוא המאנס שהטמין עצמו לא שייך זה כי המוכר נאנס ורחמנא פטרי' והלוקח שמתחייב הוא מחייב עצמו ומאנס חברו בזה בודאי חברו פטור מתחייב ויפה הקשה האגודה ותימה על הגאון קצה"ח ועיין לקמן ע"ה ע"ב תוס' ד"ה כלל וכו':