חידושי חתם סופר על גיטין עד.

הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז. לפע"ד בהא כולי עלמא מודים דאין הוכחה מזמנו של שטר אלא שמהיום יתחיל זמן התנאי שמהיום בכל זמן שתתן מאתים זוז תתגרש ומשו"ה אי לאו דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא הוה מעכשיו ולפ"ז לרב יהודה איצטריך גטין דאי מקידושין ה"א התם אין זמן בשטר קידושי אבל בגט שיש בו זמן ה"א זמנו של שטר מוכיח קמ"ל אלא עדיפא מיני' קאמר ועוד הא דאמרינן כנ"ל היינו מהאי טעמא גופא כיון דלרחוקה קאתי. דעתי' מסתמא לזמן המאוחר וא"כ קאמר בקיצור דלרחוקה קאתי וק"ל:

שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר. כתבו ראשונים דלא שייך הכא למימר אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין חיישינן לקדושין חזקה אין אשה מעיזה פני' די"ל הכא לאו העזה היא דמצית למימר דחשבה בדעתה ע"מ כמעכשיו ולכשתתקיים תנאי תתגרש למפרע ולא הוה כאומרת גרשתני ע"ש. ואולי י"ל דהיינו דוקא בעל מנת דבין למאי דקיי"ל כמעכשיו דמי ובין למ"ד לאו כמעכשיו מ"מ אישה דלאו דינא גמירא יש לה התנצלות בכל אופן דלא הוה קבלת קידושין העזה דנימא דהוה כאלו אומרת גרשתני דליתא די"ל כנ"ל שטעתה בכוונת לשון על מנת. אבל בתנאי דאם נראה דפשוט בלשון העולם דלא חל כ"א בקיום התנאי אע"ג שכתבתי בשם הר"ן פ"ג דשבועות דיש אם דמפרשינן מעכשיו מ"מ בפשטיות לשון בא אינו כן ומשו"ה המגרש אשתו בתנאי דאם ועמדה ונשאת לאחר הוה כא"א דחוששין לקידושין ובזה י"ל פסק הרמב"ם רפ"ח דגירושין שכ' עליו הר"ן וה"ה שהיא תמוה ולהנ"ל י"ל. עיין פ"ד מאישות הל' י"ג וצ"ע: