חידושי חתם סופר על גיטין סב.

הדרא לטיבלא. וכן פסק הרמב"ם ומשמע בודאי אי אירע דנוגע בה מורינן לי' דהוה טבל וצריך להפריש כבתחלה ואע"ג דנפיק מיני' חורבא טובא מ"מ גזרו כן משום כדי חייו של גבל ובדד. והא דבר נפלא. ומיהו הכא יש לתרץ כיון שהחבר הוא שלוחו של ע"ה להפריש א"כ תיקנו חכמים לב ב"ד מתנה שיהיה שליחותו על תנאי שלא יגע בו ואם יגע בו יהיה שליחותו בטל למפרע ו מדינא. מיהו מצינו כיוצא בו פ"ב דשבועות ט"ז ע"א ובתוס' ד"ה אלא ע"ש:

ר"ח מקדים ויהיב להו שלמא. פי' מהרש"ל כי דרך עולם שהמשיב כופל שלום ע"כ מקדים להו דסגי בשלום אחד ולפ"ז י"ל רב כהנא לא הקדים כשהקדים הגוי לו שלום כפיל לי' שלמא למר שלמא למר ונתכוון לרבו דכופלין שלום למלכא רבנן אפי' בהקדמת שלום. ומה שהקשו תוס' דהוה גניבת דעת צ"ע הא ש"ס ערוך בשבועות ל"ה ע"ב כל מלכים האמורים בדניאל וכו' ע"ש וע"כ צ"ל משום איבה או דרכי שלום מותר ולק"מ:

כי בי מלכים ימלוכו. יש לפרש ע"פ מאי דאמרו חז"ל ת"ח שבבבל נוהגים כבוד זל"ז עומדין זה בפני זה א"כ כל אחד ממליך את חברו עליו והוא עצמו ת"ח כמלך ואפ"ה ממליך חברו עליו והיינו בי מלכים. ימלוכו מלכין אחרים על עצמם ורמז להם שהיה להם לקום מפניו אעפ"י שהם עצמם ת"ח:

כבודי ומרים ראשי היה עמנו בפרק חמישי אל עלי גומר. יזכני לדרוש כחומר. בחי' פרק האומר