חידושי חתם סופר על גיטין לה.

דאשתרשי לה מקום דינר. בחי' תורה שלי אמרתי. במ"ש רש"י פ' בהעלותך דהנשיאים הקריבו חנוכת המזבח הואיל והי' אחרונים לחנוכת המשכן וקשה הא טובא יהבי והנשיאים הביאו אבני שהם ואבני מילואים. ובפ' פקודי פירש"י והנשיאים חסר כתיב העננים הביאו עם המן שירד בבקר וא"כ לא הביאו כלום. ונ"ל כי כן הוא שהנשיאים לא התנדבו כלום כי אמרו יתנדבו העם ומה שיחסרו ניתן אנחנו ולבסוף הי' המלאכה ולא חסר כ"א אבני חשן ואפוד וגם לנשיאים לא הי' להם האבנים ההמה ונזדמן להם במן שבכליהם כל א' אבנו של שבטו ונמצא לא התנדבו משלהם כלום רק מה שחסר להם איזה גרגרי מן מקום האבן ונחסר להם מאכילת יום ההוא כל שהוא ונחשב להם כנדבת משכן ומ"מ נזדרזו לחנוכת המזבח:

דרב לא מגבי כתובה לארמלתא. י"ל רב לטעמי' דודאי לפי טעמא דתלמודא דידן דלטובת האלמנה לא מגבי כתובה עד שבא ר"ג ותיקן שתהא נודרת קשה מה הי' לו לתקן להפסיד יתומים לימא אנו מוכנים לשלם לך תשבע אם תוכל וכיון שאין הב"ד מניחים אותה לישבע מה הי' לו לר"ג לתקן להפסיד יתומים. וי"ל דקיי"ל כשמואל כתוס' נ"ד ע"א דאלמנה ניזונית על כרחו של יתומים עד שתתבע כתובה בב"ד והשתא כיון דנמנעו מלהשביעה מי פתי תתבע כתובה ולא יהיב לה לא מזונות ולא כתובה ע"כ היתה אוכלת והולכת כל ימים עמד ר"ג ותיקן לטובת היתומים שע"י נדר תגבה כתובתה וירויחו יתומים לזון אותה כל ימיה. אך לרב דס"ל התם דיכולים היתומים לסלקה בכתובה וממזונות כל זמן שירצו א"כ אם יראו היתומים שטוב להם לשלם הכתובה ושלא ליתן מזונות ישלמו לה כמו שירצה ומה צריך ר"ג לתקן שתגבה בעל כרחם ע"י נדר. משו"ה ס"ל כהירושלמי דלא נמנעו לטובתה משום עונש שבועה אלא שהיו חשודים על השבועה. והאלמנה צווחת אני אוכל לישבע ולמה זה אפסיד ע"כ תיקן שתדור ובימי רב קילי גם נדרא ומכ"ש שבועה חוץ לב"ד ע"כ הפסידו האלמנות כתובות שלהן. ונ"ל דהאי איתתא סברה דהא דתבעה כתובה בב"ד אבדה מזונותיה הוא גם כן שמואל לשיטתו אבל לרב דהרשות ביד היתומים לסלקה ממזונות ולשלם כתובה לא תליא כלל בדעתה שתבעה כתובתה בב"ד ע"כ אמרה כבי תרי עבדי' לי היינו תרתי דסתרי אהדדי וע"כ קללה אותה. והנ"ל יובן מאי דאמר וליתי' קלא וליפול באודני. משום דרצה שיתפרסם לכל הנשים שמגבי' כתובה דלא כרב וע"י הפרסום יבוא לתבוע כתובה בב"ד וירויחו יתומים מזונות האלמנה:

והא שלחו מתם איך פלונית בת פלונית. מדלא פירש שם האשה ופירש שם האיש אחא בר הדי' דמתקרי אי' מדי ש"מ דינא אתיא לאשמועינן וכר"ת לעיל בתוס' ד"ה וכל שום וכו'. אך נ"ל לומר דלק"מ י"ל אי' מדי הי' חניכו שלו המורגל בבבל כפירש"י ואלו הי' כותבים לבבל שיגבה כתובה מנכסי אחא בר הדי' לא הי' יודעים ממנו כי לא הורגל שם באותו השם ואלו הי' כותבים לבבל רק אי מרי לבד הי' סוברים שגם בגט נכתב שם זה ובאמת בגט הי' נכתב שם אחא הדי' וכל שום שיש לו כי אחא הדי' הי' עיקור במקום הנתינה ע"כ ר' לבבל ב' השמות אותו שנכתב בגט עם כל שום. ואותו המורגל בבבל לגבות מנכסיו שם:

ונודרת ואסרה וכו'. ע' ב"ש סי' צ"ה סק"ב דבעל שפטר אשתו משבועה לא פטרה מנדר וא"כ דילמא הכי הוה עובדא דהאי גרושה שפטרה משבועה ומשו"ה אדרה אבל גרושה דעלמא בעי שבועה וי"ל. ועוד נ"ל דלטעמא דבני מערבא בירושלמי דשבועה הוה קילא להו מנדר א"כ ליתא להאי דב"ש הנ"ל דכיון דפטרה אפי' משבועה מכ"ש מנדר וב"ש כ"כ למאי דקיי"ל בש"ס בבלי דשבועה חמירא א"כ י"ל משבועה פטרה ולא מנדר. והני דשלחו מתם דלדידהו במערבא ס"ל שבועה קילא אי ס"ד פטרה משבועה כ"ש מנדר לא הוה אדרה כלל ומדאדרה ש"מ לא פטרה כלל. ומ"מ מוכיח שפיר מדגבתה כתובה בבבל ולא אמרו המוחזקים בבבל קיימי' ושבועה בעי' ולא נדר דלדידן ס"ל נדר קיל אע"כ סגי לגרושה בנדר:

כל פירות שבעולם. עיין תוס' דמייתי מהאי דשרקי' טינא. ואמנם עיין הרא"ש בכתובות ר"פ המדיר בשם ר"ת ס"ל אפי' בתולה נדרו בתנאי נמי אינו חל על וע"ש בהג"א. ולדידי' צ"ל דלא מהנאת כל עולם אדרי' אלא מהנאת הבריות שלא ישמשו אותו ושרקי' טינא שיצטרך למי שיכבס בגדיו ונמצא פתח לנדרו כן פי' הר"ן שם בנדרים. ובחי' אגדה שלי ישבתי מה דתמי' בפסוקי שמואל כשאמר דוד לנתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים והסכים עמו נתן לבנות בית המקדש ושוב בלילה שלחו ה' אתה לא תבנה הבית לשמי וקשה מדוע הי' כזאת שהסכים הנביא בתחלה. ואמרתי כי דהע"ה נדר כדכתיב אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' נמצא תלה נדר ביאתו באהל ביתו אם ישן טרם ימצא מקום לה' וא"א להתיר נדר ביאת הבית עד שיחול והוא תלוי בשינה ע"כ אמר שיבנה ביהמ"ק ועי"ז ישן בלילה ושוב אמר לו אתה לא תבנה כדי שיתיר לו נדר ביאה לבית וק"ל: