חידושי חתם סופר על גיטין י:

אי ממתני' ה"א אפי' תרי וכו' הקש' פנ"י מנ"ל לר"א דוקא בע"א מכשיר דלמא באמת כן הוא ה"ה תרי ואשמועינן ע"א רבותא בשטרות ושנים רבותא בגטין ולא חסורי מחסרא ע"ש. ולפע"ד הא לא קשי' דא"כ צ"ל אחזוק בהא ולא בהא וס"ל לרשב"ג כתב ולא אחזוק לא מהימני דהרי לא תענה כתיבי עכ"פ. והא פשיטא לר"א מכח קל וחומר דתוספת' אי מכשר באחזוק לחוד מכ"ש כתיבא לחוד והש"ס דאמר לעיל דאחזוק בהא ולא בהא ר"ל ונימא דלא כהתוס' אלא כתיבא ולא אחזוק לא מכשר א"ה תרי נמי אלמה אר"א וכו' שמע מיני' פשיטא לר"א דכתיבא לחודי' מהני ולק"מ קושי' פ"י אך למסקנא קשי' דס"ל לרבא אחזוק בהא ולא בהא א"כ לא מכשר בכתיבא ולא אחזוק א"כ ל"ל חסורי מחסרא. ואולי כיון דכללא הוא בלא אחזוק לא מהני מה שהוא חבר א"כ כיון דלא אחזוק בשטרות מאי רבותא דע"א פשיטא דע"א פסול ופוסל אפי' חברו:

אי לא דכותי חבר וכו' עיין תוס' וע' היטב דברי המגיה בט"ז א"ע סי' ל"ה ס"ק ב' ונראה בכוונת תוס' פי' כיון דכותי מן התורה כשר והם אמרו והם אמרו דסגי בע"א המעיד עליו כן הוא להדי' בירושלמי רפ"ב דר"ה. וממילא כיון דסגי' בעדותו של זה עליו שוב יכול עוד זה הישראל להעיד גם על הגט דתרי מילי נינהי ולא תליא אהדדי כמתיקת דברי המגיה בט"ז סי' ל"ה סק"ב הנ"ל וק"ל. וכלל זה עיין ותמצא נחת בכוונת תוס' ועי' היטב ירושלמי רפ"ב דר"ה:

בשלמא מכר וכו'. עיין מרדכי והג"א פלוגתת ר' יקיר והמרדכי. ואבאר בעה"י עיין ב"ק פ"ח דלמסקנא עבד פסול משום דלית לי' חייס אבות על בנים וא"כ גוי דאית לי' חייס כמבואר פ' הבע"י ס"ב ע"א יהיה גוי כשר לעדות אלא לכאורה גוי בלא"ה פסול משום דאינו אחיו במצות דוקא עבד שהוא אח במצות איצטרך לא יומתו אבות על בנים אבל גוי בלאה"נ פסול משום שאינו אחיו במצות זו היא קושי' המרדכי על ר' יקיר. מיהו י"ל דס"ל לר' יקיר הא בתחלה בעי למימר עבד אינו אחיו משום חייס שיוצאי חלציו וקרוביו אינם שלו ע"ש תוס' ריש העמוד אך חכמים הקשו לר' יהודה אחיו הוא במצות פי' נהי שאינו אחיו לענין חייס הוה עכ"פ אחיו לענין מצות וסגי אם הוא אחיו בשום דבר וא"כ גוי נמי נהי שאינו אח במצות הוה אח לחייס שיש לו אחוה ביוצא חלציו. אלא שצריך להבין א"כ לר' יקיר מאי פריך ממתנה כיון דכשר עדות וגם לא משקר וצ"ל דס"ל כשם דלא הוה בר כריתות לענין גט ה"נ לא הוה בר דינין לקיים דבר על ידו וכמ"ש רש"י לעיל ט' ע"ב ד"ה חוץ מגטי נשים וכו' ע"ש ונ"ל דתליא בפלוגתא דמייתי רמ"א בתשובה סי' יו"ד אי ב"נ מצווה על הדינים היינו לדון ממש בכל דיני ישראל הכתובים בתורה וכן דעתו של רמ"א שם. וי"א דאינו אלא שמצווה כל מלך שיחקק לו שום דין כרצונו שלא יהיה עולם הפקר וא"כ אם ר' יקיר ככה ס"ל י"ל דזה לא מיקרי בר דינים כמו שלא נקרא בר כריתות. אבל רש"י ס"ל כהסכמת רמ"א הנ"ל א"כ ה"ל בר דינים. אבל צ"ל ע"ג הא לאו מפורש בתורה אל תשת ידך עם רשע ורמב"ם מנאו בלאוין סי' רפ"ו ובריש הלכות עדות וא"כ תינח גר תושב אבל העובד ע"ז יום יום איך יהיה עדיף מרשע ישראל אע"ג דגוים שבחו"ל לא עע"ז אלא מנהג אבותיהם בידיהם התם היינו שלא יהא מחשבתם לע"ז לענין נסך ושחיטה לאסור בהנאה אבל פשיטא שחייב מיתה על עבודתו. וכבר כ' בתשו' מעיל צדקה דטעות הוא לומר שפטורין על השיתוף ע"ש וא"כ צל"ע וכי ערכאות גר תושב נינהו וק' אר' יקיר וע"כ תיקון חכמים הוא מפני שהמלכיות מקפידות:

אלו מתנה במאי קני לי' בהאי שטרא חספא בעלמא הוא כ' רש"י דהו"מ לשנוי בע"מ ישראל. ונראה דרש"י לטעמי' דמפרש מזוייף מתוכו דלמא אתי למיסמך עלי' פי' אם נכשיר זה הגט שנמסר בפני ישראל איכא למיחש בגט אחר ימסור בפני הגוי החתומי' וא"כ ס"ל דאין לפסול שטר מתנה של זה שנמסר בפני ישראל ונקנה לו מתנתו מן התורה כדין וכהלכה איך נפסידנו ממונו מפני אחר שיסמוך על גוים. והתם פ' זה בורר הני תרי גיסי התם לכתחילה היה וכבר נכשל בו ומסרו בלא עדים כשרים א"כ למה לו למימסרינהו יכתוב לו שטר כשר אבל הכא למיפסל כל השטרות העולים בעש"נ ונמסרו בפני ישראל זה לא נראה לרש"י. אך תוס' לטעמי' דמפרשי לעיל ג' ע"א ד"ה מודה וכו' שהפסול הוא בזה השטר עצמו ע"כ יש לפוסלו מטעם מזוייף מתוכו. מיהו מפי' רש"י דסנהדרין משמע דמסרו בפני עדים ואפ"ה אמר חספא בעלמא הוא ויבואר לקמן אי"ה:

דינא דמלכותא דינא. דעת הרשב"א שאינו קונה בהאי שטרא אלא הלוקח מחזיק וקונה והוה כמכר דשטר ראי' בעלמא הוא ודינא דמלכותא דלא יועיל החזקה להוציא מיד המוכר זולת השטר. וא"נ אפי' בלא חזקה נמי מסירת השטר הלז הוה כמו סיטומתא דקונה ממנהג הסוחרים ע"ש. ויש שם חסרון שורה א' ברשב"א ע"ש:

והא לאו בני כריתה נינהי. כ' תוס' דה"מ למימר לאו בני עדות נינהו. הנה לר' יקיר הנ"ל דגוים בני עדות נינהו והא דפריך לעיל והאי שטרא חספא בעלמא הוא היינו מפני שאינו בני דינין אי ה"נ ק' ש"ס הכא לאו בני כריתה נינהו. אבל לפירש"י לעיל דהוה שפיר בני דינין וע"כ חספא בעלמא היינו לאו בני עדות וגוי פסול עדות וכהמרדכי ומכח זה פריך בכח בפשיטות חספא בעלמא ולא פירש טעמא משום דפשיט שאינו בן עדות. א"כ בודאי צע"ג מ"ט שינה טעמא הכי ופריך מטעם לאו בני כריתה ולא הניח בסתם כמו לעיל חספא בעלמא משום לאו בני עדות. ויש ליישב קצת עפ"י שיטת רשב"א בחי' קידושין פ"ג ס"ה ע"ב דגם בכתיבת ידו של בעל כשר בלא שום עד מן התורה דלא יליף דבר דבר לענין גט ע"ש: