חידושי חתם סופר על גיטין י.

דאיתא בקידושין לא קתני. הקשו תוס' ליתני זמן ותי' הואיל ואיתא ברוב שטרות. והקשו מהרש"א ופנ"י א"כ למ"ד חוץ מבגטי נשים וערכאות איתא נמי בשטרות וקתני הדרא קושי' לדוכתא זמן. אמנם ביבמות שם תירצו תוס' הואיל ואין טעם זמן דשחרור אינו שוה עם זמן דגטין משו"ה לא תני. ואמנם עיין לקמן י"ז ע"א תוס' סוף ד"ה מפני וכו' שכתבו טעם זמן בשחרור משום שמא כבר מכרו רבו ושוב נותן לו שחרור בלי זמן והעבד טוען כבר נשתחררתי קודם מכירה ע"ש וא"כ היינו ממש טעמא דגט משום פירי והכל חד וצ"ל דלמ"ד משום שמא יחפה אין הטעמים שוה. אך הכא בשמעתין בעי תוס' לתרוצי גם למ"ד משום פירי דשוה טעמו עם טעמים זמן שחרור משו"ה הקשו ליתני ותי' משום דאיתי' ברוב שטרות למ"ד משום פירי ס"ל כמ"ד דינא דמלכות' דינא וערכאות ליכא בשטרות ומ"ד חוץ מבגטי נשים ס"ל משום שמא יחפה ולא שוו בטעמים גט עם שחרור:

בשליחות בע"כ וכו'. להסביר דברי רש"י כי אין כוונתו שהאשה והעבד צווחו דליתא אלא שרוצים לקבל וכמ"ש והשריש רמב"ן אין חבין לאדם אלא בפניו דאפי' אם נתרצה אח"כ מ"מ כיון שהענין הוא חובה לא זכה השליח בקבלתו אע"ג דאיגלאי מילתא למפרע דלדידי' נחשב זכות. והנה י"ל דקידושין לא דמי לגט ושחרור דקידושין אע"ג דחובה היא לה לאסור בקרוביו. מ"מ כיון דבשמעתין לא מיירי שתתקדש או תתגרש בקבלתו אלא שלא יהא המקדש והמגרש והמשוחרר יכול לחזיר בו וא"כ מה הפסד יש בזה להאשה אם נימא מיד שקיבל השליח שוב אין המקדש יכול לחזור אך היא אם לא תרצה לא תקבל הקדושין וא"כ זכות הוא שלא יכול הבעל עוד לחזור בו אם תתרצה היא לקבל הקידושין משא"כ גט ושחרור דאיתי' בע"כ ועל כרחם צריכים לקבל וא"כ חוב הוא שלא יכול הבעל לחזור להם ע"כ יתגרשו וישתחררו וטוב היה להם אם יכול לחזור בו אולי ימלוך ויתחרט על הגירושין ושחרור ודברי רש"י נכונים בעה"י לפי שטתו דלא כתוס' ד"ה לא יתנו וכו':

כל גט שיש עליו עד כותי. ריש מכילתין כ' תוס' וגם אני עני למה נקרא גט אשה גט אבל מה שכל השטרות נקראין גט לא מצינו טעם וה"א לשון פרסי הוא. וראיתי בש"ג שסביב המרדכי אבן א' יש בכרכי הים נקרא גאטא ומגרש כל סביביו. אמנם בגדולת מרדכי שם סביב המרדכי ושנדפס בפ"ע הגירסא שמגרר כל סביביו ועיינתי בספרו של ר' אברהם הרופא בשלטי גבורים גדול המחובר על טבעיי' שם באבן הנקרא גאטא שמדבק אליו כל שאצלו קש ונייר וכדומה וא"כ הגירסא שמגרר כל סביביו שמגרר אצלו ממקום הסמוך לו הוא נכון ועל כן נקראו כל השטרות שהם מחברים בין ב' אנשים הלוה והמלוה הלוקח והמוכר וכדומה נקרא גט על שם אבן גאגאטה הנ"ל ואך גט גירושין שהוא מפריד בין הדבקים נ"ל מטעם דלעיל ריש מכילתין:

עד כותי פסול דחשידי אעדות שקר עכ"ל רש"י. ור"ל אפילו למאי דמוקמינן בכותי חבר וכ' רשב"א דלא מהני חבר אלא במאי דאחזקו בהו אלא שאינם יודעים בדקדוקי המצוה ע"כ כשהוא חבר בקי בדקדוקי של אותן המצות דכתיבי ואחזוק אבל אם לא החזיקו כותיים באותה מצוה מה יועיל שהוא חבר הלא כותי הוא. והנה מתני' מיירי מלאו דלא תענה ברעך עד שקר דכתיבי וגם אחזיקי לפע"ד אלא שאינם בקיאין בדקדוקי שקר עד היכן הדברים מגיעים הרי הב"ד שואל דשמא מפי השמועה או מאומד או מדומה וכל זה לגבי כותי עדות אמת הוא אבל לדידן שקורי משקר וכן כל הני מדבר שקר תרחק דר"פ שבועת העדות לדידן הוה עדות שקר ואהא חשידי אינהו לבר מחבר שבקי בדקדוקי דיני שקר. אך מה שצל"ע להרשב"א הנ"ל הא לפני עור לא תתן מכשול לא כתיבי לדידהו וגם לא אחזקו אדרבא נחשדים על זה ולזה לא מהני מה שהוא חבר וא"כ נהי שקר לא יעיד דהוא עבר על לא תענה ברעך. אבל איך נאמינהו שיחתום לשמה דילמא רוצה להכשיל בגט פסול. ואפי' להסוברים דצריך להוציא מפיו הריני חותם לשמה היינו ברישא ע"א כותי וישראל עמו ושמע שאמר הריני חותם אך בסיפא ב' כותיים קשיא. וי"ל כיון שיודע שאם הוא שלא לשמה אינה מגורשת ובגט כתוב פלוני גירש והכותי מעיד על זה שפלוני גירש ואם יחתום שלא לשמו נמצא לא גירש פלוני והעיד הוא עדות שקר ועובר על לא תענה כנלע"ד:

מצת כותי. הקשו תוס' הא הוה פת כותי וצ"ל דחמירי מפת פלטיר של נכרי דאם לא ימצא פת בתוך ד' מיל מותר בו ולא הוה מקשה תוס' מידי אע"כ אפ"ה אסור פת כותי ויתענה ולא יאכל:

ואדם יוצא ידי חובתו בפסח. יפה כ' מהרש"ל דברישא י"ל שמאכילו כזית ומ"ש מהרש"א שהרי היכר בה הישראל שלא הכסיף פניו. לע"ד משניתן לתוך ידו של האופה תו א"א לאחר לשמור אם לא העורך והאופה עצמו. ובתשו' כתבתי הא דאנו עומדין על הקוצרים לשימור מקצירה ואילך והגוי קוצר ומה יועיל זה להרמב"ם דס"ל בעיבוד לשמה לא מהני ישראל עע"ג ומשו"ה כ' מג"א דלישה עריכה ואפי' צריך ע"י ישראל עצמו ולא ע"י נכרי וישראל עע"ג ע"ש. א"כ קצירה מאי איכא למימר ואמרתי דלא דמי לעיבוד דבעי עיבוד לשמה ולא מהני אם הגוי מעבד וישראל עע"ג וה"נ אי הוה כתיב קצירה לשמה לא הוי מהני עע"ג אך לא כתיב אלא ושמרתם בעי' שמירה והרי ישראל הרואה הקצירה הוא בעצמו המשמר לשמה וא"ש אך לישה עריכה ואפי' א"א לשמור אלא הפועל עצמו ישגיח וישמור וגוי לאו בני לשמה נינהי ע"ש וזה דלא כמהרש"א:

ואדם יי"ח בפסח. כתב תוס' לא זו אף זו. ולא בעי למימר זו ואצ"ל זו דהשתא אחימוץ מהימני אע"ג דאיכא חימוץ דרבנן מ"מ כיון דאחזיקו בי' מהימנינן להן מכ"ש שימור דאורייתא. אלא אכתי לא פסיקא להתוס' דאחזקו במצה. וי"ל אדרבא כיון דלא קבלו שיעור חימוץ א"כ כל שהתחיל מעט להשתנות ה"ל גבו דדהו חמץ:

אי ת"ק אפי' שאר שטרות נמי. הקשה פנ"י מ"ט לא הקשו אפי' תרי נמי כדפריך לקמן לרשב"ג. וי"ל אי הוה מהימני גם בשטרות משום דאחזקו בלא תענה ברעך תו לא הוה קשי' אפי' תרי נמי דה"א לא מיבעי תרי דאיתתא לבי תרי לא חזי' אלא אפי' חד דה"א נהי דלא חשיד לענות שקר משום תאות שכירות ממון אבל נחשדו על תאות עריות להוציא האשה מבעלה שתהיה מזומנת לו קמ"ל ולא הוה ק' מידי משו"ה פריך אפי' שאר שטרות נמי. אבל לקמן דאחזוק לגטין דחומר עריות חמיר להו שלא להעיד שקר אבל נחשדו ששוכרים אותם דמשו"ה שטרות פסולות א"כ ק' בגטין אפי' תרי נמי ושפיר הוה רבותא דה"א ששכרתן ומחלקין ממון השכירות ביניהם קמ"ל משום חומר עריות לא נחשדו. ובירושלמי לא מייתי כלל פלוגתא דתנאי דמצת כותי. אך קאמר אמתני' נחשדו על ממון ולא על עריות היינו אחזוק בהאי ולא בהאי. ומקשה אפי' שנים נמי ותי' מפני שאינם בקיאין בדקדוקי גטין. ופריך אפי' א' נמי לא ומשני שחתם ישראל לבסוף ותל"מ לא מייתי מכולכם. וכן בדין דאי ס"ד ס"ל אין חותמין אלא זה בפני זה א"כ לא היה צריך לומר נחשדו על הממון אלא כיון שאינו בקיאין בדקדוקים ובשטרות חותמין זה שלא בפני זה ממילא פסול. אך נ"ל הירושלמי ס"ל כל דאחזוק בקיאין בדקדוקים דלא כר"א דמצה רק בדקדוקי גיטין שדיניהם מרובין ואפי' בישראל ממנים הבקי בטיב גטין משו"ה תרי לא אבל חד כשר אם ישראל חתם בסוף ולא חייש לרוחא שביק. ולא קשי' אי הכי שטרות נמי ז"א דבממון דנחשדו ולא אחזקו לא מהני מה שהוא חבר אבל בעריות דאחזקו רק שאינם בקיאין הדקדוקי הגטין לזה מועיל מה שהוא חבר וק"ל: