חידושי חתם סופר על חולין נח

אמר רבא הכל מודים היכי דשחיט נכרי סי' א' וכו' מדלא אמר רבא דשחיט נכרי מיעוט סי' וכדאמר הוא עצמו הך לישנא בב"ק ע"ב ע"א וע"ב ע"ש משמע קצת בהס"ד דלא שמע הך סברא דמיעוט סי' דאמר ר' יוסף לקמן. הוה ס"ד דרבא דוקא בסי' א' דהוה עכ"פ גמר מעשה חשוב בהא לא פליגי וכדכתבו תוס' סברא זו בזבחים דף למ"ד לענין מחשבת פגול ע"ש אבל במיעוט סי' הוה ס"ל לרבא בהס"ד דלכ"ע מתכשר בשחיטת ישראל אח"כ דאיהו עיקר והגומר וכמ"ש לח"מ ס' זו ושוב כדחדית ר' יוסף הך דמיעוט סי' בחוץ וכו' ס"ל דגם במיעוט סי' שחיט נכרי וגמר ישראל נמי פליגי וכמ"ש רמב"ם עפ"י פירושו של לח"מ ע"ש:

כגון ששחט סי' א' בחוץ וכו' כ' תוס' בעולת עוף בלא"ה חייב משום דה"ל הכשר שחיטה בעוף י"ל הכא לריש לקיש קיימינן דס"ל בנזיר כ"ט אין שחיטה לעוף מן התורה ואע"ג דנחירה בעינן ובעוף בסי' א' מ"מ בקדשים זביחה בחוץ בעי ולא ילפינן מנחירה. ובזה מיושב גם ק' מהרש"א אהתוס' דלוקמא ברייתא דהשוחט חטאת בחוץ בעולת עוף י"ל משום דאיכא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מיהו בלא"ה לא אתי' ככ"ע אפי' לק' תוס' בבהמה וחצי קנה פגום והיינו דוקא לר"ע זבחים פ"ד ע"א דבעל מום אם עלה לא ירד ומיחייב משום שחוטי חוץ כמ"ש תוס' לקמן מ' ע"א ד"ה חייב ע"ש:

דאיגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה הוא. למ"ד קילקול במיעוט בתרא נמי פוסל א"כ אפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף נמי אצטריך להך שינויי דהרי בשחיטה הו"מ לאפלוגי מגמר רוב עד סוף שחיטת הסי' וצריך לומר אגלאי מילתא למפרע וכו'. והנה דעת רש"י דוקא בקלקול בשחיטה אמרינן הכי אבל נתקלקלה במלאכה או בפסול אחר איכא לאפלוגי גם בשחיטה והא דלא מפליג בשחיטה גופי' וכמו שהקשה ר"ת י"ל רבותא קמ"ל נתקלקלה במלאכה באמצע השחיטה דמטמא בגדים קודם פסול דפשיטא דנהי דשחיטת פרה לא הוה שם שחיטה מיהת הוה בעלמא. משא"כ הזאה אי נתקלקל במלאכה א"כ אין כאן הזאה כלל אלא מיא בעלמא והא אפי' קודם פסולה נמי אינו מטמא בגדים קמ"ל. אבל לעולם בשחיטה נמי כל שדבר אחר גרם לפסול לא מיקרי קלקול השחיטה וכן משמע בב"ק ע"ב ע"א ותוס' נדחק שם בד"ה כי קחייב ע"ש ולרש"י א"ש ומיהו מודה רש"י אם הקלקול הי' בענין תקרובת ע"ז דהוה כמו קלקול בשחיטה עצמה משום דהוה עומד לשרוף ועפרא בעלמא הוא וכמ"ש רש"י לקמן מ' ע"ב ד"ה מחתך וכו' ע"ש ולפ"ז מחתך בעפרא דוקא הוא ולא כמ"ש תוס' בב"ק ע"א ע"ב ד"ה א"י הנאה ע"ש וק"ל: