חידושי חתם סופר על חולין מז

כשר בכהנים וכו' כ' רמב"ם בפי' משנה דפסול שנים אינו נוהג לדורות אך פסול קול ופסול בלוים ולכאורה צ"ע למה נקטה ברייתא שנים ולא קול ואפשר ס"ל לברייתא עיקור שירה בכלי ולא נפסל בקול ואנן קיי"ל עיקור שירה בפה ונפסל בקול עיי' ערוכין י"א ע"א ומלשון רמב"ם בפי' המשנה הנ"ל משמע שכ' שיפסיד הקול משמע מרוב זקנה דאלו המופסד בתחלת ברייתו הוה מום אפי' בכהנים וכ"כ מהרש"א ח"א פ"ק דסוטה גבי קולו כיער ע"ש ולפ"ז זהו בכלל פסול שנים:

והרמב"ן בשרש ג' מס' המצות ס"ל דודאי ולא יעבוד עוד היא מצוה הנוהגת לדורות אך במדבר שהי' רוב עבודה בכתף כל שהגיע לחמשים ואינו ראוי לעבודת משא נפסל נמי לשיר. משא"כ בשילה ובית עולים שלא הי' מצוי עבודת משא רק לעתים רחוקות למלחמה או שהסיעו הארון מנוב לגבעון ולבהמ"ק וכדומה נהי שהי' מצות עשה בכתף ישאו ולאו לא יעבוד עוד שלא ישא מי שהוא למעלה מחמשים מ"מ לשיר לא נפסל בזה. והיינו יכול אף בשילה ובית עולמים יהי' נפסל לעבודת עבודה שהיא שיר בשביל עבודת משא אבל לעולם גוף המצוה נוהגת לדורות וא"כ אתי' ברייתא כפשוטה דלוים פסולים בשנים למשא לעולם:

עוד פליגי לרמב"ם נעתקה המצוה מלוים וניתנה לכהנים. ולרמב"ן לעולם היא בבני קהת אלא גם הכהנים הם בני קהת וכשרים. ולפ"ז כשר בכהנים ר"ל עבודה המיוחדת לכהנים פסול בעבודה המיוחדת ללוים היינו משא גם הכהן פסול לה בשנים. ופסול בעבודה המיוחדת לכהנים כשר בעבודה המיוחדת ללוים שכהן בעל מום כשר למשא ועיי' בס' מעיין חכמה ואין להאריך כאן יותר:

טהור בכלי עץ וכו' הכא לא שייך למיפרך ויהי' גולמי כלי מתכות מטמא מק"ו מה כלי עץ שפשוטיהן טהורין גולמי' טמאים כלי מתכות לא כ"ש דז"א דכל שאינו כלי אינו טמא לא הכא ולא הכא אך כלי עץ דלא יקירי ואין דמיהם יקרים נגמר כליים מיד ומתכות אחר שיפוי ושיבוץ וכרכר וכדומה ואה"נ אם בזמן מן הזמנים או מקום מן המקומות איכא כלי עץ יקרים נמי דינם ככלי מתכות בזה והוא פשוט: