חידושי חתם סופר על חולין מא

ניטל הירך וחלל שלה ניכר נבלה היינו בבהמה אבל לא מטמא באהל באדם שאינו נשען על ירכו כבהמה שיכול לשכב במטתו. וכה"ג לקמן נ"ז ע"א שמוטת ירך בעוף קיל לחד מ"ד וכ' הטעם משום שאין נשען על ירכו כבהמה שנשען על גפו ע"ש בר"ן וכן פסק רמב"ם כמ"ש יש"ש בשמעתין ובמקום אחר עשיתי סמוכין לזה ולקמן בפא"ט אי"ה יבואר זה:

הותזו ראשיהן עמ"ש בזה לעיל בסמוך והנה רש"י פירשה בשרצים וכ' רשב"א דק' לרש"י מ"ש תוס' דפליגי אזעירי ע"כ פירש בשרצים דחיותן טפי ובעי שדרה ומפרקת ורוב בשר ועוד ב' סימנים:

וכן נראה להדי' מרמב"ם פ"ד מאבות הטומאה ה' י"ד גבי שרצים. אך צ"ע דבהלכ' טומאת מת ספ"א כתב דנשחטו ב' סימנים אינו מטמא ונשברה שדרה ורוב בשר מטמא ושוב כ' הותז ראשו מטמא וק' במאי איירי האי הותז כיון שכבר ע"י שדרה ומפרקת ורוב בשר מטמא ובסי' לחוד אינו מטמא א"כ האי הותז מאי היא ונ"ל הותז הראש למעלה ממקום העורף והותז לגמרי דה"ל כגיסטרא. ומ"מ צ"ל דהך דינא דשרצים איכא ברייתא בשום דוכתא ועלה קאי ר"ל ור' אסי אבל מתני' דאהלות מיירי בהותז דרמב"ם הנ"ל:

והקריבו חלק הכתוב כ' תוס' מדסמוך לומלק. אמנם בזבחים כ' תוס' דהיינו לר' ישמעאל דלא דריש ווין אבל למאן דדריש ווין איכא כאן ב' דרשות גמורות חד לפרידה א' וחד לחלק הכתוב ע"ש ובזה ניחא במאי פליגי ת"ק ור' ישמעאל דלת"ק ניחא לי' לפרש כמשפט בהמה ולא אעוף משום והקריבו לגמרי חלק הכתוב ולא בעי רחמנא דנילפי מהדדי כמשמע מלשון רש"י לקמן כ"ב ע"א ד"ה השתא דכתוב וכו' ע"ש אך לר' ישמעאל הך והקריבו איננו דרשה גמורה לבטל פשטי' דקרא כמשפט חטאת עוף. דנהי דכמשפט עולת עוף נדבה ליכא למימר מדלא כתיב כמשפטו כ"כ בקרבן אהרן פ' ויקרא מ"מ כמשפט חטאת עוף אית לן למימר ולא נעקרי' קרא לגמרי כיון דאינו מיותר:

אבל לרבנן ע"כ מוקמי' למשפט חטאת בהמה כיון דבא חליפיו כן פירש"י ויראה עפ"י המפרשים ורמב"ן מכללם שכ' יען עשיר מביא חטאת בהמה יש ממנו למזבח האימורים והבשר לכהנים ע"כ ב' תורים א' לעולה כליל למזבח במקום אימורי חטאת בהמה וא' לחטאת לכהנים במקום בשר בהמת חטאת עשיר. והיינו דפירש"י עולה זו בא חליפי חטאת בהמה. ובזה י"ל קצת מה דתמיה לי מעיקרא ושוב מצאתיו בקרבן אהרן אמ"ש תוס' למה לי קרא שאינו בא אלא מן החולין תיפוק לי דא"א להביא מן המעשר דבר שהוא לאש ואינו נאכל ותי' מ"מ הוה סד"א למעוטי מוהקריבו. ודבריהם צע"ג מה ענין זה לוהקריבו וכי זה שאין עולה בא מן המעשר הוא ממעליותא דעולה דנימא לחלק בין עולה זה לעולת חובה. הלא הוא מטעם חומרת מעשר שיהי' דוקא ניתן לאכילה ולא לשרפה א"כ מה ענין והקריבו לכאן. ויש ליישב קצת כיון דקדשים הנאכלים ניקחים בכסף מעשר אעפ"י שאימוריהם נשרפים מ"מ ניקחים אגב בשרם כמו שלוקחים עור אגב בשר וקנקן אגב יין ה"נ קדשים הנאכלים חוץ דברים שבחובה ובשמעתין מפיק חטאת מאשר לו אבל מצד חומרת מעשר לא הוה אכפת לן כיון שהבשר נאכל מקטירים האימורים אגב. והשתא הני תרי עופות שנלקחים חליפי חטאת בהמה הי' העוף שהוא עולה חליפי אימורי חטאת בהמה. מטעם שהוא כליל לא היו ראוי למעטו להביאו ממעשר דוקא. ומגז"ה אשר לו לא אימעט אלא שם חטאת ולא שם עולה והוה סד"א להכי כתיב גבי עולת נדבה והקריבו זה בא מן החולין דוקא הואיל וכליל אבל עולת עוף הבא עם חטאת עוף לא הכי הוה סד"א לכן איצטריך כמשפט כנ"ל ליישב קצת. והנה סוף פ' שלח לך גבי פר ע"ז נמי כתיב כמשפט עיי' שלהי הוריות מאי דדרשינן שם:

אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו עלח"מ פ"ז ממעה"ק ה' וי"ו כ' דרמב"ם מפרש הראש בעצמו ממש אפי' העור ע"כ בחטאת אינו לוקה בהבדלת ב' סי' אלא בהבדלת עור ותימה גדולה כ' שהרי הרמב"ם בעצמו כ' ספ"ו שם בעולה דסגי בשני סימנים. והנלפע"ד ביישוב פסק רמב"ם דס"ל למסקנא דש"ס ס"פ קדשי קדשים דר"ש בן אליקים אליבא דראבר"ש ס"ל מדכתיב והקריבו ושוב לא יבדיל ש"מ אין צריך להבדיל קאמר. ופירש"י שם דחוק עיי' טהרת הקודש. ורמב"ם מפרש כפשוטו דהכי מפרשי יתור קרא וס"ל דגם ת"ק לא פליג אהך אלא לת"ק דכתיב ומלק והקטיר זה בפ"ע וזה בפ"ע ונהי דקפידא ליכא אלא אדמעכב בשחיטה היינו הסימנים מ"מ כל שמבדיל טפי כעין הקטרה טפי עדיף נמצא איכא בעולת העוף ב' מיני הבדלות א' לעכב היינו ב' סימנים וא' למצוה שיקרע גם העור ולעומת זה כתיב בחטאת עוף לא יבדיל שיהי' ממש ההיפוך מהבדלת עולת עוף דב' סימנים מעכבי בעולה ואם ירצה יבדיל בחטאת ועור ובשר רשאי בעולה לוקה בחטאת. והוא ממש כפסק רמב"ם ואמנם לראבר"ש דליכא אלא חדא גוני בעולה דעד רובו מעכב ויותר אינו מצוה כלל להבדיל דהא לא בעי דומיא דהקטרה א"כ ליכא בלא יבדיל אלא אינו צריך להבדיל ואם ירצה רשאי:

ולמאי דקיי"ל כר"ש בן אליקים א"כ ברייתא דלעיל דתני בה רוב בשר אחר רוב סי' ראב"ש היא ולא רבנן כמ"ש תוס' ד"ה ואינו מבדיל וכו' ואי בעי ב' ואי בעי רוב ב' א"כ י"ל לראבר"ש הא דאיכא מצוה מדרבנן לחתוך גם רוב בשר אחר רובו של סי' אבל לרבנן לא יחתוך שמא יבא לחתוך יותר ויעבור על לאו דלא יבדיל והיינו דלא מייתי רמב"ם הך דרוב בשר: