חידושי חתם סופר על חולין לח

ההוא פליגא. והלכה רווחת דיש שחיטה לעוף מן התורה ויש עיקור בשחיטה אך לא במליקה כי היכי דליכא החלדה ודרסה. ויש לתמוה על דברי מהרממר"ב שברא"ש פ' יה"כ גבי פ"נ דוחה שבת ע"ש. והא דלא אמרינן במתני' כשר במליקה פסול בשחיטה היינו עיקור משום דלא יוצדק ההיפך כשר בשחיטה היינו סי' שאינם עקורים פסול במליקה וז"א. ולא דמי לדאמרינן למעוטי מחזיר סי' דלעיל ושן וציפורן דלעיל דאע"ג דמשום בבא א' תני אידך אע"ג דאינה צריכא משום איידי. התם אע"ג דלא צריכא מ"מ האמת הוא דהכשר בזה פסול בזה אבל לענין סי' עקורים לא שייך לומר הכשר בשחיטה פסול במליקה וק"ל:

וכי מתה עומד ומולק פירש"י בסי' א' מתה היא ואמאי מעכב שני. ברור הוא דשיטת רש"י דע"י סי' א' בעוף וב' סי' בבהמה מתה היא אפי' בלא רוב בשר ודלא כמהרש"א ומאי דמייתי מלקמן בברייתא דבעי נמי רוב בשר אח"כ אפשר דלא מעכב כלל כמבואר בזבחים ס"פ קדשי קדשים ויבואר לקמן אי"ה וכן הבין רשב"א ור"ן וריטב"א בכוונת רש"י וכן מוכח לעיל גבי בני ר"ח מחזיר סי' פירש"י ומולק סי' לבדן וכ' שם חי' ר"ן דס"ל לרש"י כיון שנמלקו הסי' מתה היא ומה תועלת עוד בשדרה ומפרקת וכי מתה עומד ומולק אמנם ק' הראשונים על רש"י תמוה לכאורה דהא קיי"ל נשחט בו ב' סימנים הרי הוא כחי וכן לקמן קכ"א ע"ב ישראל ששחט וכו' ע"ש מבואר להדיא דבשחיטת ב' סי' לאו מתה הוא. וצ"ל דס"ל לרש"י נהי דעפי' טבע לאו מתה היא מ"מ ישראל בטהורה כיון שגז"ה היא שמוציאה מידי אמה"ח בחולין שוב גם בקדשים נימא מתה כנגדה בחולין עומד ומולק בקדשים. ותדע לך לחלק בזה דהרי לקמן בשמעתין לא מקרי הותזו ראשיהן אלא לכל הפחות בהבדלת עולת עוף לראבר"ש היינו שדרה ומפרקת וב' סי' אבל בב' סי' בלי שדרה ומפרקת לא ואלו לקמן כ"ז ע"א אמרינן מנין לרבות את הראש שכבר הותז ופירש"י שכבר הותז בשחיטה דכיון דנחתכו הסי' קרי לי' הותז מפני שכל חיותו תלוי בהן וכמונח בדיקולא דמי עכ"ל ע"ש עכצ"ל כנ"ל דחיות דהכשר שחיטה קאמר אע"ג דע"ד הטבע לא מקרי הותז וצ"ע על הראשונים החולקים על פירש"י בזה:

ומזה יש ללמוד דמאי דאמרינן לקמן ל"ב ע"א אין מזמנים גוי על בני מעים דהוי כמונח בדיקולא דזהו דוקא בשחיטה כשרה אבל בסכין פגום או שום פסול בשחיטה לא הוה כמונח בדיקולא ומותר ליתן לב"נ ממ"נ בשחיטה כשרה אמרינן מי איכא מידי ובנבלה לא הוה כמונח בדיקולא: