חידושי חתם סופר על חולין רסז

הדין עם הטבח פירש"י אף עם הטבח וטעמי' משום דאל"ה ה"ל לש"ס למימר במסקנא מאי עם הטבח אף עם הטבח כדבש"ס בק' קט"ו ע"א אע"כ הכא גם בהס"ד הוה ס"ל דאף עם הטבח ועוד משום דקשי' לי' ק' תוס' שהניחו בצ"ע. ע"כ ס"ל לרש"י דרב חסדא ומחלוקתו בהא פליגו ומאן דפליג אר"ח ס"ל לעולם אינו יכול לגבות משנים אלא אם אכלו יגבה מהגזלן שגזלו וזה שאכלו לאו בע"ד דידי' הוא. ואי הגזילה בעינא אזי דינו עם מי שהגזילה אצלו ואין לו עם הגזלן שהרי הגזילה שלך מונח בעינא וכל היכי דאיתי' ברשותך איתי'. ואמנם ר"ח ס"ל לעולם רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכי היכי דבא אחר יאכלו יכול לגבות גם מהאחר ה"ה אם הוא בעינא יכול לגבות גם מהגנב וא"ש בשמעתין אע"ג דמיירי מגזילא בעינא מ"מ אתי' דרב כרב חסדא דמאן דפליג אדר"ח לא יגבה אלא ממי שגזילה אצלו כדמוכח בברייתא דר' אושעי' דמייתי תוס'. ודברי רש"י נכונים והתם בב"ק קט"ו כדהקשה אביי דרב לית לי' דרב חסדא והוה ס"ד עם הטבח לחוד קאמר הומ"ל ולטעמיך הא מזיק מתנות כהונה פטור וע"כ בדאיתא בעינא איירי ורב אית לי' דרב חסדא אלא דלפ"ז רב אסי לית לי' דרב חסדא וסוגיא דהתם בעי לאוקמא כ"ע כר"ח רב ור' יוחנן וגם רב אסי ע"כ ניחא להו לשנויי האמת דפלוגא במתנות כהונה נגזלת:

והנה באמת במתניתין דקאמר מנכה לו מן הדמים עיקר הא קמ"ל אע"ג דנגזלת ושוב אי רוצה הלוקח מותר לאכלו לכתחלה שכבר גזלם המוכר הכי ס"ל לרמב"ם מ"מ זה הלוקח שאינו רוצה לאכול גזל השבט ונותנם לכהן לא מצי המוכר לומר לו מה לך להחמיר קדש שם שמים בשלך ולא בשלי קמ"ל דמנכין לו מן הדמים עפר"ח נדחק בזה והנלע"ד כדעת הרמב"ם כתבתי. ולפ"ז בדס"ד דס"ל לרב הדין עם הטבח ואפ"ה נגזלת לית לי' דרב חסדא דגזל מתנות כהונה ואכלם פטור אלא חייב ולא מיירי בשהם בעין ולאידך לישנא לא אמר רב מעולם הדין עם הטבח אלא אמר מילתא באפי נפשי מתנות כהונה נגזלת ומצי סבר כר"ח דלעיל דגזל מתנות כהונה פטור והכא מיירי שהם בעין והלוקח רוצה ליתנם ומנכה למוכר מן הדמים. עיין רמב"ם ופר"ח בפנים כי הקצרתי:

שספק לקט לקט רש"י ס"ל דהקושי' נמי מרבנן דס"ל א"א לקצור בלא לקט ויש כאן בוודאי לקט וכן משמע קצת קמה בחזקת חיובא קיימא משמע שא"א בלא כך אע"ג שזה לאו דוקא ועיקר תלוי' במה שפרה בחזקת פטורה קיימא מ"מ מלשון ש"ס משמע שא"א לקמה בלא לקט. אבל צ"ע א"כ ע"כ חכמים לא דרשו צדק משלך וא"כ מאי פשיטא לריש לקיש דר"מ מחוייב למידרש הכי כי היכי דרבנן לא ס"ל הכי נמי ר"מ ור' יהודה בן אגרא יחידאי הוא וצע"ג לפירש"י:

צדק משלך ותן. לו דע דלא נימא כן אלא בספק שקול שאין לבעה"ב בו בו אלא חזקת ממון דבעלמא המוציא מחברו עליו הראי' הכא אמר לי' רחמנא צדק משלך פי' לא יהיו לך בו חזקה טפי מלהעני אדרבא העני נראה כמוחזק ורבים וגדולים ס"ל אם יש לבעה"ב חזקת מרא קמא נמי מועיל לו. רק חזקה מה שהוא מוחזק בידו ובשדהו זה אינו מועיל. ובהג"ה מרדכי שהקשה נימא כל דפריש מרובא דבעה"ב פריש ותי' לו ולכאורה תמוהים דבריו הא אפי' נגד חזקת איסורא לא מהני צדק משלך מכש"כ נגד רובא. וצ"ל כנ"ל דרובא דהכא היינו מטעם בעה"ב שטוען ממון שלי הוא רוב ותורה אמרה שלא יהיו שום מעלת ממון לבעה"ב לא חזקת ממון ולא רובא מחמת ממון כצ"ל ומה שתי' עוד מקבוע כבר עמד על דבריו בהג"ה משנה למלך בהלכ' משכב ומושב וכבר כתבתי בזה בהרבה מקומות ואין כאן מקומו: