חידושי חתם סופר על חולין רמד

מאי בית הפרסות וכו' עיין לעיל נ"ה ע"ב למדתני רבינו וכו' ויל"ד מ"ט לא כ' תוס' שם כמ"ש תוס' כאן ד"ה עור הראש וכו' ע"י מעשה הי' שואל. וי"ל התם י"ל לא ע"י מעשה ואעפ"י שידע מתניתין מ"מ שאל כי אולי מתניתין בית פרסות ממש והוא שאל על עור ארכובה הנמכרת עם הראש. ור' יוחנן השיב מציל ולא ביאר לו ע"כ הקשה למדתני רבינו וחשב אולי ישוב לו משנתינו בית פרסות ממש אך ר' יוחנן השיב לו האמת שאפי' ארכובה הנמכרת עם הראש נמי יחידאה היא:

ת"ר הטמאים וכו' פירש"י מרבינן עורותיהם וציר ורוטב שקולים הם. וצריך לומר דציר שקול עם עור דקרא בתרא אבל לא עם הני דקרא קמא דאי ס"ד דשקיל עם קרא קמא ואפ"ה מעטינהו א"כ מנ"ל לרבות ציר כלל אע"כ שקולים עם הני דקרא בתרא:

ולעיל ק"כ ע"א דפריך למה לי הטמאים לגמור מהני צ"ל אי הוה גמור מהני דציר שרצים כיוצא בהן ממילא הוה ידעינן דעורות דהני כבשרם דהני עורות שקולים כציר אע"ג דבנבלה אין עור כיוצא בו אע"ג דציר נבלה אסור היינו משום דעור נבילה גריעא טובא מעור דהני שרצים דקרא קמא אבל ציר דומה לעור דקרא בתרא. ועיין ר"פ שמנה שרצים ריהטא דסוגיא משמע כפירש"י דהרי מסיק דלר' יהודה דאזיל בתר גושתא תלי' שבת וטומאה אהדדי ולתוס' טעמא דר' יהודה מהטמאים וכן הקשו תוס' שם ולא תי' כלום. אבל ק' לי לפי מאי דמשמע שם דרב לשיטתו תי' דשאני ויש ליישב: