חידושי חתם סופר על חולין רמג

דבר תורה עור אדם טהור. עספ"ק דעירוכין פליגי לרב שער מת אסור בהנאה א"כ מכ"ש עור המת. אבל לר"נ שער המת מותר בהנאה משום דמיתה גורמת איסור הנאה ואין השער מרגיש במיתה וצ"ל נמי דעור המת אסור דמרגיש במיתה דאי עור מותר מכ"ש שער ודוחק לומר דגם עור אינו מרגיש במיתה וצל"ע:

תא חזי מה בין תקיפי א"י לחסידי בבל. לכאורה י"ל דכשאמר לר"ז בשם ריב"ל כל זמן שלא טענה לא הסביר לו ר"ז פנים משום שעדיין לא נתפרש אי טעינה גורם או זמן הראוי לטעון כדמספקא לי' לעיל בסמוך ומשו"ה כשחזר ואמר עוד הפעם כל זמן שלא טענה א"ל חדא הוה לך ויש במשמע שני אופנים ואין לך לפרש. אמנם ר"ל י"ל פשיטא לי' טעינה ממש קאמר ולא זמן טעינה שהרי בפסחים פ"ד ע"א שאל ר"ל לר' יוחנן בגידין שסופן להקשות או בתר השתא אזלינן או בתר סופן להקשות ומסיק מדאמר ר' יוחנן עור עגל הרך יחידאה הוא ש"מ בתר סופן אזלינן. וא"כ כיון דעור חטוטרת של גמל הלכתא היא ולאו יחידאה ש"מ דלא בזמן טעינה תלי' דאם כן דממילא ותקשה כשיגיע זמן טעינה ה"ל כגידין שסופן להקשות וכעור עגל הרך ובתר סופו ה"ל למיזל אע"כ לא תלי' בזמן אלא בטעינה ממש. ואם לא יטעיננה לא תתקשה לעולם וא"כ לר"ל הוה פשיטא לי' והוה סגי לי' במ"ש לו בשם ריב"ל ומשו"ה אמר תיב לקבלי והי' נראה דבר נכון אלא שהרמב"ם אע"ג דלית לי' דעור עגל הרך משום דיחידאי היא מ"מ מסקא לי' בעור חוטרת של גמל אי תלי' בזמן או בטעינה וצ"ע: