חידושי חתם סופר על חולין רכג

ואי פתיך בהו דליפתא שפיר דמי פי' בין בשרא לסילקא פתיך ליפתא שפיר דמי שכבר נתקנח בליפתא ולכאורה הא דליפתא שרי וכן הא דסילקא אסור משנה שאינה צריכא דכל הדומה לקישות שאין שייך בו הדחה אסור אלא בגרירא. וכל דבר יבש סגי בהדחה. ולא אתי לאשמעינן אלא הך דאי פתיך בהו דליפתא כי כך הי' דרך אכילתם אחר בשר לפת וכשחתך אח"כ סילקא מותר לאוכלו בכותח וקמ"ל טובא דהא כמה פוסקים ס"ל לעיל גבי צונן אמרי לה בעינן הדחה דכל הנוגע בכלי איסור אפי' צונן והודח מ"מ בעי' אותו דבר הדחה. וא"כ לפ"ז לא יועיל כאן פתיך ליפתא דנהי דנתקנח בלפת מ"מ כשחותך בו אח"כ סילקא צריך להדיח הסילקא ואם א"א להדית צריך גרירה קמ"ל דלא אמרינן הכי. וא"כ למאי דקיי"ל דצריך הדחה צונן בצונן יפה עשה ריף ורמב"ם שהשמיטו להך דהכא: