חידושי חתם סופר על חולין רכא

ודלמא פי קנה חוץ לקדרה הוה א"נ מיחלט הוה חליט לי' ברותחין. לפי הנראה מריף ורמב"ם דלא מייתי קריעת שתי וערב בצלי ורמב"ם מייתי לי' בחליטה. נראה מזה דס"ל לצלי לא בעי קריעת ש"ו דנורא משאב שאיב רק לחליטה דאין חליטה מועלת לדם הכנוס בסמפונות ואמנם אם לא ירצה לקרוע ש"ו יוציא פי קנה חוץ לקדרה יוציאו הסמפונות דמם דרך שם ודמא דכבדא עצמו נצמת ע"י חליטה ונראה הם לא גרסי א"נ מיחלט הוה חליט להו אלא ה"ק פה קנה חוץ לקדרה הוה ומיחלט הוה חלטי לי' וה"פ ר' זריקא העיד שאכלו קני' בקופי' וכבדא שלימה הוה ולא נקרע ש"ו א"כ ע"כ לא חלטו להו ולא מלחי להו וצלי ראה שלא היתה וא"כ מוכח כבדא שרי' בלא מליחה. ודחי ש"ס דלמא לעולם מיחלט הוה חלטו להו וצלי והא דהוה בשלימותא משום דפה הקנה חוץ לקדרה הוה ולא בעי קריעה ש"ו:

שלוקה אוסרת ונאסרת וכו' בריף ורמב"ם מבואר דאפי' לכבד בלא בשר נמי אין תקנה אלא בצלי ותמה הר"ן דהיינו כריב"ב דלא כריב"נ דסוגיא אזלא כוותי'. והנה בס' שנות אלי' להגאון מ"ה אלי' ווילנא זצ"ל פ"י דתרומות כ' וז"ל אחר שכ' שט"ס יש כאן כ' וכן איתא בתוספתא ר"א אומר כבד אוסרת ונאסרת ריב"ב אומר מבושלת אוסרת ונאסרת שלוקה אוסרת ואינה נאסרת. נמצא יש ג' דעות ריב"נ ס"ל כבד לעולם אינה נאסרת ור"א ס"ל לעולם נאסרת וריב"ב מכריע מבושלת נאסרת ושליקה אינה נאסר כי שליקה קיל מבישול אינו מבושל כל צרכו כמבואר ועתי"ט דתרומות שם ובס' לח"ש שם. א"כ א"ש פסק ריף ורמב"ם דשמעתין אתי' כריב"ב דשליקה אינה נאסרת אבל מבושלת נאסרת ואין אנו בקיאין בין בישול לשליקה ע"כ אין לבשל בלי צלי':

דם דאורייתא הקשו תוס' לר"ת הא דם כבד לאו דאורייתא. והיינו לשיטתם בד"ה וחתוכים לתחת וכו' דס"ל דליכא דם מעלמא בסמפונא כבדא והכל דם כבד דרבנן אבל ר"ת יסבור כרוב הראשונים לדם שבסמפונות כנוס מעלמא וחייבין עליו כרת ונהי אין בו שפע כל כך ואי משום האי דמא לחודא הי' אמרינן משריק שריק וכבכ"פ מ"מ כיון דבכולי כבדא איכא ריבוי דם ויש באותו אבר עצמו דם דאורייתא החמירו משא"כ בכחל דליכא באותו אבר חלב דאורייתא:

תותי בשרא שרי. בכחל קמ"ל לאפוקי ממ"ש תוס' דהשומן נוטף על הכחל. ובכבדא קמ"ל אפי' נמלחה הכבד והבשר לא נמלח מ"מ שרי' דכבד אעפ"י שנמלחה מ"מ יש בה דם כ"כ כמו בשר שלא נמלח וכ"כ ש"ך סי' ע"ג סקי"ד ע"ש: