חידושי חתם סופר על חולין קפ

מידי דהוה אחלב ודם לכאורה איכא למיפרך מה לחלב ודם שכן פוקעין יעלו משא"כ גיד אפי' מרבינן לי' מהכל מ"מ פוקעין לא יעלה ואפי' פורש בעלמא. וי"ל למ"ד יש בגידין בנ"ט ה"ל בכלל בשר שהרי אמרינן לקמן גבי פסח דהתירא ליכלי דה"ל בכלל ואכלו את הבשר בלילה הזה וא"כ אי לאו משום איסורא דגיד הוה עולה אפי' פוקעין ולא ממעטין מבשר ודם אלא פוקעין דגידי צוואר ועצמות דהתירא אפי' אבל ג"ה שיש בה טעם בשר אי ליכא משום משקה ישראל אפי' פוקעין יעלו ושפיר קאמר מידי דהוה אחלב ודם ולפ"ז למ"ד אין בגידין בנ"ט ליכא למימר מידי דהוה אחלב ודם. ולאותו מ"ד עכצ"ל ריבוי דהכל אפרשו דהתירא או אולדות קדשים כנ"ל:

של שלמים מכבדו לאמה כ' תוס' דשפיר גרסינן שלמים וכו' ומ"מ צ"ע מ"ט לא נקיט נמי חטאת ואשם וברש"י משמע דגרסינן תרווי' אבל מתוס' לא משמע כן. ואולי י"ל אע"ג דפשטינן לקמן דלר' יהודה פשיטא לי' דשל ימין מ"מ י"ל להאי תנא ספוקי מספקא לי' וס"ל מדספקינן ניכל לתרווי' בהדדי אתי עשה דאכילת כשרים ודחי ל"ת דפסולים כדאמרינן בזבחים צ"ז ע"ב ונהי דאין לומר שיאכל בשר עם הגיד דמה"ת יאכל בשר שיכול לקיים מ"ע דאכילת קדשים בפ"ע ויצרפו עם גיד הספק אבל ב' גידים שיש בא' מהם עשה ובא' ל"ת וא"א לקיים בו מ"ע דאכילה זולת שיצרף שניהם י"ל כנ"ל ואע"ג דאמר ר"ל בזבחים ע"ח ע"א א"א שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו וה"נ אפשר שיבטל האיסור את המצוה ועבר על לאו ומצוה לא קיים י"ל ס"ל מב"מ לא בטיל. ובלאה"נ הא דר"ל פליג עליו ר' יוחנן בירושלמי פ"ק דחלה ולית לי' הך א"א שלא ירבה מין על חברו ע"ש נמצא בחטאת ואשם יאכל הכהן ב' הגידים כאחד אבל של שלמים שאין לכהן אלא שוק של ימין והשמאל נאכל לבעלים בכל העיר ע"כ מכבדו לאמה וק"ל ועיין עוד בסמוך אי"ה ומה שיש לפקפק א"כ אמאי מכבדו לאמה תעובר צורו ויצא לבית השרפה י"ל וק"ל: דעת נוטה פירש"י סתם הנאבק עם חברו וכו' ולקמן קאמר ריב"ל הך אדעת תורה ויבואר לקמן שם אי"ה:

אי אמרת ספוקי מספקא לי' וכו' כבר כתבתי לעיל דאכתי יערב שניהם ויאכלם בבת אחת ואתי עשה דאכילת כשרים וכו' ועמ"ש שאגת ארי' סי' צו' ומ"ש לעיל ריש פרקין בזה וי"ל דס"ל א"א שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו וס"ל מב"מ בטיל דלקמן כ' תוס' דאפשר לומר כן לר' יהודה הא דידי' הא דרבי' עיין צ"ט ע"ב ד"ה והאמר וכו' ובזה א"ש דמסיק בשהוכרו ולבסוף נתערבו ונדחק רש"י הוכרו לאו דוקא ולהנ"ל י"ל דלרווחא דמילתא אמר כיון שהוכרו וע"י פשיעה לא שמר כראוי ונתערבו שוב אין עשה דוחה ל"ת כ"כ תוס' עירובין ק' ע"א ע"ש ועיין בסמוך אי"ה:

שהוכרו ולבסוף נתערבו נדחק רש"י הוכרו לאו דוקא ובפסחים פירש"י אורחא דמילתא שאין לך אדם שאינו מכיר בין ימין לשמאל ועמ"ש בזה בדבור שלפני זה. ובימי בחרותי הקשני הרב המפולג מו"ה ישראל חיים זצ"ל שהי' דיין מדינה בק"ק נ"ש יע"א. דהשתא דמוקי בנתערבו מה לי דמוקי לי' בג"ה אליבא דר"י לכ"ע נמי משכחת שנתערב גיד בין הגידים כדלקמן צ"ו ע"ב במתניתין. ולפע"ד הכא בקרבן פסח דהרי נצלה כלו כא' ולא יסורו ממנו גידין המותרים באכילה אך ג"ה האסור ע"כ ניקרו ממנו חי כמ"ש כסף משנה דאפי' לרמב"ם מודה הוא אי יש בגידין בנ"ט שניקרוהו ממנו ולא צלוהו עם הפסח עיין פ"י מק"פ ה' י"א וא"כ כיון שכל הגידים צלויים וג"ה חי א"א שיתערבו זה בזה. אך בימין ושמאל אפשר שמתחלה בשעת ניקר נתחלף לו וטעה וניקר גיד השמאלי ושוב ניכר שטעה וניקר הימני. ונתערבו שניהם חיים בלי צלויים והיינו דדקדק לומר שהכרו ולבסוף נתערבו וכפירש"י שאין לך אדם שאינו מכיר בין ימין לשמאל:

אכל מזה כזית וכו' פירש"י בשתי התראות מדלא נקט ב' זתים משניהם ע"ש ולכאורה אינו מוכרח די"ל בהתראה וקמ"ל אכלן בזא"ז דאי אכלן בבת א' אינו לוקה א"א שלא ירבה א' על חברו ויבטלנו וצ"ל הא לר' יהודה מב"מ לא בטיל ושפיר פירש"י מיהו לפמ"ש לעיל בסמוך דאיכא למימר הא דידי' הא דרבי' כמ"ש תוס' לקמן צ"ט ע"ב א"כ מיושב סוגיא דלעיל ס"פ או"ב דמייתי מהרש"א בשמעתין וק"ל: