חידושי חתם סופר על חולין קנ

אמר רב משרשי' בן פקועה הבא על בהמה מעלי' וכו' עפירש"י ותוס' ובחידושינו לעיל ס"ט ע"א גבי מהו לחוש לזרעו. ומאי שצל"ע מאי שייטי' דרב משרשי' הכא בשמעתין ולהפסיק בדבריו בין הני הלכתא דהפריס ע"ג קרקע. ואמר תלמוד א' אפשר לומר היינו טעמי' דר' שמעון שזורי דלא בעי למיגזר להטעינו שחיטה דליהוי לי' היכרא שלא להכשל בזרעו וצ"ל לפ"ז בהמה מעלי' הבא אבת פקועה נמי לית תקנתא לולד ועיין לעיל בחידושינו ס"ט ע"א שם. ולפ"ז לפירש"י דלית הלכתא כרב משרשי' ממילא לית הלכתא כר"ש שזורי וצ"ע. אנא כי האי ס"ל וכו' ממ"ש תוס' מהא דעטרן ונפט מוכח לכאורה דאפי' להחמיר לא קיי"ל כר"ש שזורי. ונתחזקה ק' ש"ך בי"ד סי' רע"ו דהתם פסקו כר"ש שזורי להחמיר בתליית השם ע"ש ומ"מ עטרן ונפט שאני דחומרא דאתי לידי קולא הוא דאם לא מצא עטרן ונפט יהי' יושב יבטל וכי האי גוני אמרינן בפ' במה מדליקין מאי יעשו אנשי מדי וכו' ע"ש אבל בעלמא עבדינן כחומרא של ר"ש שזורי ומיושב ק' הש"ך הנ"ל:

תרומת מעשר של דמאי וכו' עיין תוס' דמשום כבוד שבת הקילו להאמין לע"ה ומזה למדו הפוסקים להקל כמה פעמים לכבוד שבת וכמ"ש בהקדמת תורת חטאת. אלא דצל"ע א"כ הי' לנו לומר כי היכי דבדמאי חוזר לאיסורו במוצאי שבת ה"נ הו"ל דבמוצאי שבת לא יאכל מה שהתרנו לכבוד שבת. מיהו הרמב"ם פסק התם דבמוצאי שבת צריך לעשר על מה שאכל בשבת א"כ לא תיקשי מהתם די"ל התם כיון דאפשר לתקוני למפרע מה שכבר אכל מתקנינן ואה"נ אי לא נשאר מידי מ"מ יאכל בשבת אע"ג דא"א לתקוני א"כ מיני' ילפינן להקל משום כבוד שבת ובמ"ש לא תחזור לאיסורו דהוה כתרתי דאיסורא דא"כ אכל איסור למפרע ולא דמי לדמאי דאם נשאר מתקן למפרע מה שכבר אכל ולא סתרי אהדדי כנלע"ד:

כל מה ששייך לסוגיא דארכובה הנמכרת עם הראש הארכתי לעיל ר"פ אלו טרפות קחנו משם: