חידושי חתם סופר על חולין קלח

המבכרת המקשה לילד י"ל נקיט מקשה לילד שמחתך אבר אבר לרפואת האם שלא תמות ואז ממילא לא כאן קדושת בכור אפי' יפקיעו בטנה ויוציאיהו חי הו"ל יוצא דופן ויתום ופטור מן הבכורה ומשו"ה הותר להטיל מום ולחתוך אבר אבר ועמ"ש תוס' לקמן סוף ד"ה מאי לאו מחתך:

ונפטרת מן הבכורה לרש"י אכולי' מתניתין קאי אפי' ברישא ולרמב"ם ברישא דמשליך לכלבים דליכא קדושת בכור כלל אינה נפטרת וא"כ ונפטרת מן הבכורה לא קאי אלא אסיפא. ומיהו למ"ד מכאן ולהבא קדוש ומיירי רישא במחתך ומניח ואחר שיצא רובו משליך החתיכה לכלבים ומ"מ הנשאר ויוצא אח"כ קדוש כמ"ש תוס' לאותו מ"ד כיון דאיכא כאן קדושת בכורה ע"כ נפטר הבא אחריו ובלשון ש"ע לא משמע כן וצ"ע:

ומכרו לנכרי כ' תוס' לחלק בין מכירה להנך. וצ"ל דאותו ס"ל לרמב"ם דפסק כר"ה דשמעתין ומ"מ פסק כהנך וע"כ לחלק בין מכירה להנך והחילוק אינו מבואר ועיין מהרש"ק בברכת הזבח ר"פ כיצד מערימין ודברי צאן קדשים שם לא הבנתי. ואולי י"ל נהי למפרע קדוש היינו לאפוקי מכירה לנכרי שמפקיע מקדושה לגמרי לא לכהן ולא למזבח וכן יוצא דופן מפקיע לגמרי. משא"כ מטיל מום נהי ממזבח מפקיע מ"מ קדוש לכהן וכן מקדישו לעולה נהי מפקיע מכהן מ"מ ממזבח לא נפקע אדרבה מקדישו קדושה עילוי.