חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא עו

שור או כשב או עז כי יולד וכו', נ"ל לפרש כך וליישב קושי' ראש יוסף שהקשה דהא בודאי כ"ע מודים דבעי' חיות עד גמר שחיטה רק דס"ל כיון דפרכוס בתחלתו ש"מ נמשך החיות עד בסוף ולפע"ד הכי קאמר רבא מדבעי' שתחי' האם עוד קצת אחר גמר הלידה ע"כ היינו טעמא משום שאם לא תחי' אחר הלידה כבר יצאה נשמתו קודם סוף הלידה ומה שראינו בה חיות עם גמר לידה אין ראיה שכן דרך לפרכס עוד קצת אחר יציאת נשמה וכיון שכבר מתה בגמר לידה ה"ל כמו יוצא דופן משו"ה בעי' חיות גם אחר לידה, וה"נ בעי' סי' חיות אחר גמר שחיטה שמזה ידעי' שחיתה עם גמר שחיטה, וזה כדעת רי"ו בשיטת רש"י דסוף. שחיטה היינו אחר שחיטה משהו עיי' ב"י וש"ך: