חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא לו

ומוגרמת פסולה, העיד ר"ח בן אנטיגנוס על המוגרמת שהיא כשרה, אין הכוונה שיהי' מוגרמת כשר לגמרי ויכול לשחוט בכל מקום שירצה שהרי גם לר"ח ב"א יש מקום קבוע לשחיטה אך אטבעות שמוזכר בבריתא קאי דהבריתא מתחיל בטבעות, ואמר על זה ומוגרמת שנוטה חולין למקום הטבעות הנזכר ברישא פסולה, ור"ח ב"א העיד על אותה ההגרמה שהיא כשרה כי עדיין יש מקום שחיטה חוץ להטבעת, אבל לא נתן גבול אי דוקא כחוט השערה למעלה מהטבעת הגדולה ולא יותר או אפי' שייר בחיטי נמי זה לא הוזכר בעדותו, ומ"מ נ"ל קצת מלשון התוספתא דמייתי רש"י דקתני מקום השחיטה מהטבעת הגדולה וכו' ומוגרמת פסולה משם ולמעלה דהאי משום ולמעלה מיותר לאשמועי' כח דהתירא דר"ח ב"א מתיר עוד משם ולמעלה טפי דהיינו שייר בחיטי וכר"נ לקמן דכל משיפוי כובע ולמטה כשרה דהיינו שייר בחיטי, ובזה מיושב מאי דמסיק הש"ס לקמן הלכה כר"ח ב"א הואל וקאי ר"נ כוותי' והקשה מהרש"א דה"ל למימר כל עדות הלכתא היא, והא"ש דבעדותו לא הזכיר אלא מוגרמות חוץ לטבעת ואפשר כחוט השערה למעלה ומנ"ל להתיר שייר בחיטי' אע"ג דבתוספתא מוכח כן מ"מ הא התם לא תני העיד, וע"כ הוצרך לומר משום דקאי ר"נ כוותי'. והא לא אמר קאמרי הכי קאמרי הלכה כמותו בטבעת הגדולה ואין הלכה כמותו בשארי טבעות, ופירש"י לא אמר כלום קאמרי שאין הלכה כמותו, משמע מזה דברירא להו לרב ושמואל שאין הלכה כמותו שהרי לא אמר כלום אמרו, וקשה דבב"ק צ"ט ע"ב מבואר דספוקי מספקי להו דמשו"ה פטרו רב לטבחי, תו צ"ע דרש"י שם שינה טעמו ופי' כאית דמפרשי דדחי הכא בשתי ידים. והנלע"ד דודאי מה שהקשה רש"י מהתוספתא יש ליישב לשיטת ר"ה דמכשר בהגרים ושחט והגרים ופוסל בשחט והגרים ושחט וכ' הר"ן סברתו דס"ל דמקום הגרמה ה"ל כמקום שחיטה וכל שהוא מקום שחיטה טפי ראוי לפסול יותר בשחט והגרים אח"כ. והנה סתמא דתוספתא מיירי שהתחיל בשחיטה ואח"כ הגרי', וכיון שכן י"ל לעולם כאית דמפרשי ושייך הגרמה בין למעלה סמוך לראש בין למטה מהטבעת וכסברת אית דמפרשי, והא דנקט בתוספתא סמוך לראש לא מיבעי' קאמר לא מיבעי' למטה דהוה מקום שחיטה טפי מלמעלה דהגרמה פוסלת אעפ"י שהתחיל בשחיטה אלא אפי' למעלה דלא הוה מקום שחיטה כל כך ה"א בכה"ג כיון שכב.ר שחט רובו במקומו תו לא מיפסל בהגרמה כזו דה"ל כחתך ברגל קמ"ל דלר"ה גם זה מיחשב כבמקום שחיטה ולא קשה כלל ק' רש"י. וממילא דלא ק' נמי ק' הש"ס על רב ושמואל מבריתא דהשוחט בשאר הטבעות דהרי אפשר לפרש כפי' אית דמפרשי ולק"מ מהך בריתא כמ"ש רש"י דבריתא לא נזכר הגרמה וממילא דלא צריכין לתי' הש"ס דבתרתי פליג ר' יוסי ולא אמר כלום קאמרי אלא כפשוטו דר"י לא פליג על רבנן בהא קאמרי ולא שהי' ברור להם כך אלא מספקא להו אולי ר"י מודה בהו לרבנן ואולי פליג ומשו"ה פטרו לטבחא התם והוה א"ש הכל, והא דלא משני הש"ס כן היינו משום דרב יוסף איירי בשמעתין דמרב יהודה גמיר ורב יהודה פוסל לקמן הגרים ושחט והגרים ומכשיר בשחט והגרי' ושחט משום דאזל בתר מיפוק חיותא ולית ליה דמקום הגרמה הוה כמקום שחיטה עיי' בר"ן ורז"ה וא"כ ליכא לשנויי בתוספתא כמ"ש לעיל דרבותא קמ"ל אע"ג דלמעלה לא הוה מקום שחיטה כל כך וכנ"ל דז"א דלר' יהודה לא תלי' בהכי ואין בזה שום רבותא, וע"כ כפירש"י דלא כאית דמפרשי וקשה שפיר מהך בריתא דהשוחט בשאר הטבעות, והוצרך לשנויי' דלא אמר כלום קאמרי ושפיר דחי רש"י בשמעתין דברי היש מפרשי', אמנם התם דקאמר ספוקי מספקא ליה לרב ע"כ ליכא למימר דלא אמר כלום אמרי דא"כ לא היה מקום לספק וע"כ דס"ל כאית דמפרשי וכרב הונא דלדידי' לק"מ מתוספתא וממילא דלא ק' נמי ק' הש"ס דשמעתין ולא אתאינן נמי לתי' הש"ס. וא"ש וק"ל.

כי סליק ר"ז אכל מוגרמת וכו' הענין היה שהיה מנהג מקומות שלא לאוכלו וסבר ר' יוסף למימר כי אותן המקומות קבלו עליי' כרב ושמואל אמנם מודה ר' יוסף שיש מקומו' שלא קבלו עליה' אותה החומרא כדאמר לקמן בעצמו, נהרא ונהרא ופשטי', ואי הי' כן שקבלו עליי' כאותו דיעה אזי לא מהני אין דעתו לחזור ועמ"ש מג"א סי' תר"ץ סקכ"ב, ואמנם ר"ז ס"ל לא אמרה רב ושמואל מעולם. ורק מנהג המקומות להחמיר משום סייג וגדר נהגו כן, וכיון שאין דעתו לחזור פטור ממנהגם ועפר"ח בא"ח סי' תס"ח מ"ש בשם הרדב"ז בענין זה: