חידושי חתם סופר על בבא מציעא צ:

חסמה בקול וכו' עיין הה"מ דכל דשייך בי' מעשה לוקין אפילו לא עביד מעשה וכ' לח"מ דעדים נמי שייך בי' מעשה דמקבלין עדותן בכתב ומשו"ה פריך בסנהדרין מעדים זוממין ודברי' תמוהים דוקא עדות ממון כמ"ש הרמב"ם בה' עדות ולא עדות דיני נפשות ומלקות ועי' מ"ש והאריך במשנה למלך בה' מלוה ולוה בשטר שיש בו ריבית ועי' בשער המלך. והנראה לפענ"ד דלאו שאין בו מעשה יש בו ב' עניינים א' שנא' הואיל ולא עביד מעשה אין לוקין אותו דלאו חמירא או נאמר גמ"ה דאין לוקין אלא על לאו דשייך ביטול מעשה ואז לוקין אפילו לא עביד מעשה דלא איכפת לן במעשה דידי' רק בהלאו שיהי' דומה ללאו דחסימה דהתם שייך מעשה ממש בהלאו וגם עביד עתה מעשה בדיבורי' חייב אבל אי לא עביד מעשה בדיבורי' אכתי לא הוי דומי' דחסימה:

והנה ר' יוחנן דאמר לא תיתי מימר חזינן אע"ג דלא שייך כלל שום מעשה גבי' רק בדיבורי' עביד מעשה מיחשב גבי' כמעשה גמור מש"ה התם בסנהדרין דפריך הש"ס אדר' יוחנן ע"ש פריך שפיר מעדים זוממין דאיתעביד מעשה בדיבורי' כמו בחסימה ואע"ג דלא שייך מעשה כמו זהו מ"מ הא ר"י לא דקדק בהא שהרי אמר לא תיתי מימר. והנה בהא דמימר לא קיי"ל כר"י מטעם שכ' הה"מ ולח"מ ובהא דחסמה בקול קיי"ל כר' יוחנן ולא קיי"ל הלכה כר"ל בארבע וא"כ ע"כ נאמר שהש"ס הכריע לחלק בחסימה דשייך מעשה. א"כ לוקין אפילו לא עביד מעשה ובתנאי שבדיבורי' עביד מעשה משא"כ מימר נהי דבדיבורי' איתעביד מעשה מ"מ לא שייך מעשה בגופי' ומיושב קו' מקונה חמץ בפסח אע"ג דשייך מעשה בגופי' מ"מ אפילו לא קנה אין לוקין על בל יראה כיון דלא עביד מעשה בדבורי' וא"כ לדי"נ לק"מ מעדים זוממין אע"ג דבדיבורי' אתעביד מעשה מ"מ הא לא שייך מעשה בפועל כיון דדיני נפשות ומלקות צריכים להעיד בפיהם ולא מפי כתבם: