חידושי חתם סופר על בבא בתרא ו:

בשני צידי רה"ר כ' תוס' אבל בין גג לגג לא פי' לאפוקי מהראב"ד דס"ל דאין לחלק בין ב' גגי' בשני צדדי' ובין גגין הסמוכי' ומוקי הא דב' גגין דלקמן בגגי' המשופעי' כעין שלנו שאינם ראוי' לתשמיש ואפ"ה שייך בי' נתפס כגנב וזה דוחק ע"כ ס"ל להתוס' דבין גג לא והטעם בשלמא ב' חצירו' סמוכי' אע"ג דכל א' מרגיש בביאת חברו מ"מ קביע תשמשתי' דתרווי'. וב' גגי' בשני צדדים אע"ג דלא קביע תשמשיה' כ"כ כמו בחצר מ"מ כיון דאינו מרגיש בביאת חברו איכא למיחש ובין הכא ובין הכא בנין הכותל מוטל על שניהם דתרווי' מזיקם ונזיקם. וגם הסמוך לחצר בעל הגג מזיק לבעל החצר דקביע תשמישתי' טפי ע"כ כל בנין המעקה על בעל הגג המזיק. משא"כ בשני גגים סמוכי' דאיכא תרתי לטיבותא לא קביע תשמיש תדיר ומרגישי' זה בזה ליכא משום היזק ראי' להתוס' וסיעתם. ולפע"ד כן הוא דעת הרמב"ם ודלא כהבנת נושאי כליו:

אמר מר זה עושה מעקה וכו' פשיטא וכו' נראה מהג"ה רש"י דכ' דטריחא לי' לחזור אחר פועל ולא פי' פשיטא כמ"ש תוס' להרויח ההעדפה נראה דלא גרס בדאמר מר הסיפא דמעדיף וכמ"ש רמב"ן דלא מייתי אלא הרישא ומקמה פשיטא אדרישא ומדלא הזכיר הך דמעדיף בדבריו א"כ אי ס"ד דהתרצן קאי אהעדפה ה"ל לומר סיפא איצטרכא לי וכו' אע"כ בלי סברת ההעדפה נמי י"ל משום שכירות פועלי':

במסיפס קמשתמיט לי' מפירש"י משמע דלא גרס מיצר קממצירנא והוא גי' נמוק"י ע"ש ורש"י פי' דמשתמיט חפץ נפל מידי וזה שייך אפי' בלא מיצר קממצירנא ושייך בכל משך החצר. אך במס' ע"ז ע' ע"ב גרס לי' רש"י וע"ש פירושו והתם בגג הגבוה לא שייך נפל חפץ ורק משום מיצר קמצירנא חיישי' לטהרות עד כדי הגעת יד ולא יותר ע"ש:

אין נזקקין לו לרמב"ם אין בעל החצר מסייע לבעל הגג אפי' בעשרה טפחים התחתונים והסבירו ב"י וסמ"ע וט"ז כיון דבלא"ה צריך לעשות מחיצה ד"א משום היזק והוא המזיק ובעל החצר אעפ"י דאיכא משום התפסה כגנב מ"מ אינו נקרא מזיק וא"כ כיון דעל בעל הגג מוטל לסלק היזיקו שוב ממילא ליכא משום תפיסת גנב ואין צריך לסייעו וצ"ל הא דלא אמר הש"ס הכא היינו משום דהרי עכ"פ בעל החצר נהנה שיהי' בעל הגג נתפס כגנב רק זה לא חסר והכא לר"נ אזלי שמעתתא ובב"ק כ"א ע"א לא פסיקא להש"ס דס"ל לר"נ זה נהנה וזה לא חסר פטור ע"כ נדחק אין נזקק לד"א אבל נזקק למחיצה עשרה אבל למאי דקיי"ל דזה נהנה וזה לא חסר כופי' על מדת סדום א"כ פשוט הוא דאין נזקק לו כלל כמ"ש הרמב"ם: