חידושי חתם סופר על בבא בתרא מח.

דתניא יקריב אותו וכו' היא ברייתא בת"כ ולא מייתי מתני' דעירוכי' חייבי עולות ממשכני' אותן וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וי"ל עיי' מהרי"ק מי שהשליש סך עצום לגרש ושוב הוכרח לגרש להציל מעותי' כ' מהרי"ק אי מרצונו השליש מעותי' עכשי' נתחרט ומחמת אונס המעות מגרש אין זה כפיי' על הגט אלא פודה מעותי' בגט אבל אם מתחלה כופוהו שלא כדין להשליש מעותי' א"כ היינו גט מעושה ע"ש והנה הך דממשכנין דעירוכי' אין פי' שממשכני' אותו הבהמה עצמה שהפריש ונוטלי' ממנה בע"כ עיי' לשון תוס' מס' ר"ה וי"ו ע"א ד"ה יקריב וכו' תבין כי ממשכנין אותו חפצי' אחרי' עד שיתרצה ויתן הבהמה שהפריש ויתן לו חפצי' ואי לא סגי בהכי בודאי כופין אותו ביסורי' והכאו' ממש כדמשמע לשון יקריב אותו משמע גופו מעצמו מ"מ במתני' לא קתני אלא ממשכנין והוה סד"א התם מיקרי לרצונו כיון שכבר משכניהו הב"ד ושוב ברצונו מחליף הבהמה בחפצי' אלו ונהי דלדינא גם בזה מיקרי עישוי כמ"ש מהרי"ק הנ"ל מ"מ לא הוה מצי למילף מיני' תלוה וזבין משו"ה מייתי מברייתא דיקריב אותו משמע שאונסי' גופו ואפ"ה מיקרי שפיר לרצונו. וכנ"ל. וא"ש:

סברא הוא אגב אונסי' גמר ומקני'. י"ל בזה שני אופני' י"ל אנן סהדי דנתרצה וכדמשמע קרא לרצונו דלמסקנא לא נימא משום כפרה אלא אגב אונסי' נתרצה ולפ"ז אי אית לן שום הוכחה דאכתי עושה באונס ולא נתרצה לא קנה והיינו טעמא דרבא דבשדה זו ולא ארצו זוזי דאית לן הוכחה מדלא עיי' במעותי' ש"מ אכתי לא נתרצה לא קנה ובשדה סתם וארצו זוזי אמרי' מסתמא נתרצה ובשדה סתם ולא ארצו זוזי דאיכא ספיקא אי ניזיל בתר הוכחה דלא נתרצה מדלא ארצו ולא עיי' בזוזי או ניזיל בתר סברא שבירר השדה והוי ספיקא וכל ספיקא הוי דברי' שבלב ואזלי' בתר פי' ולא אשכחן דלא הוי זבינא אלא בשדה זו ולא ארצו זוזי ומשו"ה לרבא לא כתבי' מודעא אזביני' דבשדה זו וידעי' אונסי' ולא ארצו זוזי הרי קמן שלא נתרצה ולא בעי' מודעא ובשדה סתם הרי יש הוכחה שנתרצה וממילא בטילא המודעא:

אך ר"ה ס"ל מאן דחתים אמודעא שפיר חתים צ"ל דס"ל אגב אונסי' גמר ומקנה אפי' באונס ולא נתרצה כלל מ"מ זביני' זבינא ובקרבן הא דהוי לרצונו משום כפרה דניחא לי' טפי כפרה ונתרצה אבל בזביני' אונס הוי ומ"מ גמר ומקנה ומשו"ה מהני אפי' בשדה זו ולא ארצו ואע"ג דאיכא הוכחה שלא נתרצה מ"מ גמר ומקני ואפי' בשדה סתם ובורר השדה אפשר הכל מחמת אונס. אין אדם מתרצה בלב שלם ע"י אונס אלא מ"מ קונה ומיושב ק' תוס' כיון דאיכא סברא למה לי קרא לרצונו והא"ש דקרא מגלה דע"י כפרה ה"ל רצון דאל"ה לא הוי מתכפר אע"ג דלענין קנין גמור ומקני נמצא כיון דלר"ה הכל אונס הוא ולא רצון מהני מודעא אזביני' אי ידעי' באונסי' דאל"ה נימא דהוי רצון. ע"כ הועתק מכתב יד אדמו"ו הגאון נ"י: