חידושי חתם סופר על בבא בתרא מו:

ואי חכים הוא משוי' לי' ראה. לכאורה הכוונה בזה שהרי אין הרמאי רוצה להחזיק בכל הטליתים שנותני' לו ומה בצע לו שהרי לעולם לא יכול להראותם וצריך למוכרם למדינת הים. אך כל תחבלותיו להרויח הקציצה בסך עצום. והנה קיי"ל דאפי' במקום שהבעה"ב נאמן על הקציצה מ"מ צריך לשבע שלא קצץ לו אלא א' עיין סי' פ"ט והשתא יסבור הרמאי כיון שהבעה"ב כבר אמר לו בינו לבין עצמו שיתן לו כסך שבקש ממנו האומן רק שישומנו. כבר נעשה כל רצונו שהרי לא יכול הבעה"ב לשבע בנק"ח שלא קצץ לו כך שהרי אמר לו עתה שיתן לו כך. ומעתה יתן האומן הרמאי הטלית ויתבע קציצתו בלי שום מגו והבעה"ב לא יכול לשבע כך סבור הרמאי והאמת הודאת הקציצה הלז בערמה הי' ואין בה ממש ויכול הבעה"ב לשבע כדין ומ"מ מסיק דהרמאי ישיב אמריו כשם שאין בהודאתך על סכום הקציצה כלום. כך אני מודה לך בינינו שהטלית שלך וכבר שמאוהו ואייתי זוזי ואם לאו אחזור ואומר להד"ם ומה שהודיתי ביני לבינך אין בו ממש:

קבלן אמרי' לי' מעיד וכו' כל השייך לסוגי' זו דלוקח מעיד כתבתי לעיל בביאור סוף סוגי' דפרה וטלית ע"ש שייך לכאן:

דקאמרי עדי' בפנינו הודה כן גרס רשב"ם והרי"ף ובנימוק"י משמע טעם גירסא זו משום דבלא עדי' מצי למימר משטה הייתי בהודאתי ע"ש וצ"ע עכ"פ לא צריך עדי' לפנינו אלא שיאמר הבן בפני הודה המערער לאבא בפני עדי' ומהימן במגו דלקחתי:

ולולי דברי רבותינו הייתי אומר כל הסוגי' מיירי בטענת לקוח אלא דאיכא נמי עדי' שהודה המערער בפני האב וטענת לקוח בכי האי גוני טענה גרוע היא דלמה יקחנו אחר שכבר הודה המערער בפני עדי' ולא אסיק אדעת כל אדם דמחמת אימת שחוור הודה. ע"כ בבני אומן ואריס אע"ג דטענת לקוח דידהו טענה גרוע היא מ"מ אנן אעדי' סמכי' שאמרו שהודה אך בבן גזלן ההודאה לאו הודאה דמאימת שחוור הודה וטענת לקוח גרוע ע"כ לא מהימן ודוקא דאיכא עדי' אבל הודה בינו לבינו מצי למימר כיון שלא הי' לי עדי' על הודאה חזרתי ולקחתי דעביד אינש דזבין דינא. ואמנם אה"נ אי אחר שכבר עמד בדין ואמרו לו שאין ממש בהודאה משום אימת שחוור וטעין אח"כ לקחתי מהימן והיינו טעמא דבן בנו של גזלן יש לו חזקה אע"ג דיש כאן עידי הודאה מ"מ טענינן ליורש אלו הי' אביו קמן הי' מברר דזבנא אחר שכבר ידע שאין ממש בהודאה זו ושוב אמר רבא דבן גזלן יש לו חזקה אי טוען ירשתי מזקיני אע"ג שיש עידי הודאה שהודה המערער לאביו ואין בהם ממש. ולבן זה אין לו מגו דלקוח כיון דאיכא עידי הודאה מ"מ נאמן ירשתי מאבי אבא בלי שום מגו וההודאה אינה מגרע טענה זו ורבותינו לא פי' כן. (מכאן עד מ"ח ע"ב מועתק):