חידושי חתם סופר על עבודה זרה לג.

פיסקא נודות הנכרי ויין ישראל כנוס בהם כ' רש"י במתני' הכניס בהן יין לקיום וכ' הרא"ש ור"ן לשון כנוס דוחקתו שלא נאסר מיד אלא כנוס זמן מרובה לכל הפחות מעל"ע והנה במרדכי כ' עפ"י הירושלמי יין השוה זמן רב בקנקן של נכרי הוכשר הקנקן ונאסר היין שהפליט הכלי ונתערב והרמב"ן מייתי הירושלמי ולפי גרסתו צריך עירוי ג' פעמים כמו מים מ"מ הרמב"ן פליג על זה והכי קיי"ל והנה לתי' ב' בתוס' לעיל ל"ב ע"א ד"ה והא הכא וכו' דמתני' מיירי נמי מאיסור הנאה דקנקנים א"כ כנוס לרבותא נקיט לא מיבעי' אם היין בתוכו זמן מועט דהיין והקנקן שניהם אסורים אפי' כנוס זמן מרובה ה"א היין אסור והקנקן מותר קמ"ל כהרמב"ן דלא כהירושלמי וק"ל:

ת"ר נודות הנכרים חדשים וכו' נלפע"ד ליישב רוב קו' תוס' על רש"י ואומר הנה לא עלה על דעת רש"י לומר דבזפופי' אין ניכר אם הי' בו יין או לא כדעת ר' אלי' ור"ת זה לא ס"ל לרש"י וכן בדין דהרי קמן בזמנינו דשפיר ניכר ונדחק הר"י שבתוס' לחלק בין זמנינו ובין זמניהם דעכשיו אין מזלפי' יין על הזפת זה לא נ"ל לרש"י אלא לעולם הי' ניכר וא"כ הא דזפופי' אסורים א"א לפרש אלא משום יין דבשעת הזפיפה וזה א"א לר' זביד דמפרש סיפא דברייתא נכרי ריבבן וכו' משום זורק מים לטיט וע"כ שבקי' לברייתא וא"א לפרש באופן אחר אלא חדשי' שהי' בו יין פ"א ואז גרודים מותרי' שאין עור בולע מהרה ומזופף חדש אסור מפני אותו פ"א שהיה בו יין והזפת מבליעו טפי ואמנם ברייתא דקנקנים ע"כ חדש ממש קאמר מגמרא ומסברא מגמרא כיון דבאותה ברייתא לא הוזכר בסיפא נכרי ריבבן וכו' ולא נזכר בה להדיא הך דינא דזורק מים לטיט א"כ על סמך התנא ליתני סתם חדשים ונתכוון שהי' בו יין פ"א אע"כ חדשים ממש קאמר ומסברא נמי דבחרס נאסר שפיר זפופי' ע"י היין שזורק בשעת הזפיפה דוקא העור זוהמתו מבטלת היין כמ"ש תוס' ד"ה האי נכרי וכו'. ומשו"ה לא קתני בהך ברייתא נכרי ריבבן וכו' משום דלא שייך בקנקנים של חרס והא דעור לא נאסר בפ"א אפי' יין בעין בלא זפת וחרס נאסר בפ"א ע"י שפיתה אפי' אין צריך לומר משום דהא מכניסו לקיום והא אין מכניסו לקיום אלא כפשוטו כלי חרס בלע טפי ותרווייהו אין מכניסו לקיום אך כל זה לרב זביד דהלכתא כוותי' אך לאוקמתא דרב פפא דלית לי' הך דזורק מים לטיט ע"כ א"א לפרש אלא כרבנו אלי' ותרוייהו במכניסו לקיום ואין חילוק בין חרס לעור דבאין מכניסן לקיום בשכשוך סגי ודאמרי' לקמן ע"ד ע"ב טעם משום מכניסן לקיום ולא אמר משום כלי חרס בלע טפי דרצה לומר טעם אליבא דכ"ע גם לר"פ ועוד דרבא דשדר גולפא הי' רבו דרב פפא אבל רש"י פי' בשמעתין כהלכתא כרב זביד ואע"ג דהלכתא כר' זביד ביי"נ שבימיהם מ"מ בזה"ז דס"ל לרש"י בלא"ה להקל ביי"נ משום דלא ידעו בטיב ע"ז סמכי' אדברי המיקל היינו רב פפא ומכשירי' כלי כסף של נכרי בשכשוך והדחה בעלמא ומיושבים קושיות תוס' על רש"י לפענ"ד: