חדושי ר' חיים הלוי קא

חיובא דתרו"מ ושמו"י. ונמצא דבירושה שניה דלא נהגו יובלות הוא מתרי טעמי, חדא משום דלא היו כל יושביה עליה, וזה הוי רק חסרון בנהיגת וקיום היובל, ועוד משום דלא היתה ביאת כולם, דזה הוי חסרון בעצם הארץ בעיקר דין ירושתה וקדושתה, דמיחסר בה עוד חיובא דיובלות. ולפ"ז נראה, דמשום הך דינא דביאת כולכם, כיון דהוי זאת חסרון בעיקר הירושה לענין שמו"י, א"כ ממילא דבירושה שלישית שיבאו אז כל ישראל ויהי' נשלם אז חיוב הארץ בתרו"מ ושמו"י יהי' אז גם גמר הירושה לענין זה, וא"כ י"ל שזה הגמר יהיה צריך גם ב"ד כמו עצם ירושת הארץ. ולפ"ז מיושב היטב דברי הרמב"ם דלע"ל יקדשו בתי ערי חומה, אף אם נפרש דקאי גם על מקומות שקידש עזרא, דכיון דהדין דביאת כולכם הוא שייך לעצם ירושת הארץ לענין שמו"י ותרו"מ, וא"כ הא נמצא דירושת הארץ לענין שו"י ותרו"מ נשלמת ע"י שני הירושות יחד דירושה שני' אהניא לעצם קדושת הארץ, וירושה שלישית תהני להשלים קדושתה ודין ירושה שלה בביאת כל ישראל שהוא זה ביאת כולכם האמור בתורה, וא"כ י"ל דה"ה לענין קידוש בע"ח, כיון דהם תלויין ביובל, ועצם דינה של קדושת בע"ח הוא ע"י קדושת הארץ, והוא זה מדברים התלויין בארץ, א"כ ממילא דנוהג בהם דין ביאת כולכם בעצם קדושתם כמו קדושת הארץ לענין יובל, ונשלמת קדושת הבע"ח ג"כ ע"י שתי הירושות יחד בקדושת הארץ המועילה ליובלות, אשר ע"כ שפיר מיירי הרמב"ם גם במקומות שקדש עזרא בירושה שני', ומ"מ שפיר פסק דלע"ל יקדשו את הארץ ויתחייבו בתרו"מ ויתחילו למנות שו"י ויקדשו בע"ח, ואע"ג דבהלכה דלעיל מינה פסק שכבר עשו כן בימי עזרא שקדשה לע"ל, כיון דכל הני דקחשיב נעשה חיובן ע"י שתי הירושות ביחד, דמשניהם ביחד נשלמה ירושת הארץ וקדושתה בביאת כולם, וכש"נ. והנה הראב"ד בפ"א מה' תרומות שם חולק על הרמב"ם וס"ל דאין צריך ביאת כולכם אלא בחלה לבד ולא בתרו"מ, ולדידי' הא ודאי דגם שו"י א"צ ביאת כולכם, ותלויין רק בקדושת הארץ לחוד, וא"כ הרי ממילא דהא דלא נהגו יובלות בירושה שני', הוא רק משום טעמא דכל יושביה לחוד, דאין זה שייך כלל לעצם ירושת וקדושת הארץ, וקדושת הארץ נגמרה עוד בימי עזרא גם לענין תרו"מ וגם לענין שמו"י ובע"ח, וע"כ לטעמי' שפיר השיג הכא וכתב דהא דיקדשו בע"ח לע"ל היינו דוקא במקומות שלא קידש עזרא, דבמקומות שקידש עזרא הרי כבר נגמר קדושת הבע"ח לגמרי, ולא חסר בהו תו שום קידוש כלל, כיון דקדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, ולא שייך עוד קידוש בע"ח כיון דכבר נגמרה קדושת הארץ, ומיושב היטב וכש"נ. והנה בערכין דף ל"ב מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע מה ביאתם בימי יהושע מנו שמו"י וכו' אף ביאתם בימי עזרא מנו שמו"י וכו' ומי מנו שמו"י השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות עזרא דכתיב בי' כל הקהל כאחד ארבע ריבוא אלפים שלש מאות וששים הוה מני וכו' א"ר נחמן בר יצחק מנו יובלות לקדש שמיטין. ויש להסתפק אם הא דמנו יובלות לקדש שמיטין הוא מד"ת או רק מדבריהם, ולכאורה לפ"מ דאיתא לרבנן דפליגי עלי' דרבי בריש מו"ק וס"ל דשביעית נוהגת גם באין כל יושביה מד"ת, א"כ הרי יש מהמנין נ"מ לענין ד"ת, ובע"כ דזה המנין של יובלות לקדש שמיטין הוא מד"ת, ואפילו לרבי דס"ל דשביעית בעיא ג"כ כל יושביה מד"ת, מ"מ הרי יש נ"מ מזה לתרו"מ דתלויין בשנות השמיטה, שזהו יסוד דינא דמעשר שני ומעשר עני, ונוהגין לכו"ע גם בזמן דליכא כל יושביה עלי', וא"כ הא נהגו בירושה שני' מד"ת, ובע"כ דהמנין הוא ד"ת. ולפי מה שנתבאר, דהא דלא נהגו יובלות בירושה שני' הוא מתרי טעמי, חדא משום דלא היו כל יושביה עליה, ועוד משום דלא היתה ביאת כולם, א"כ נראה דנהי דמשום הך דינא דכל יושביה הרי ודאי דאין זה שייך אלא לדין נהוג שנת היובל עצמו, אבל הך דינא דמנין השנים דהוא בשנים הקודמות א"כ ממילא דקיים גם באין כל יושביה עלי' מד"ת, מ"מ כל זה הוא בהך דינא דכל יושבי' עלי', משא"כ משום הך דינא דביאת כולכם, דנתבאר דהוי זה דין בעצם הארץ לענין עיקר חיובה בשמו"י, דבלא ביאת כולכם ליתא לכל עיקר מילתא דשמו"י כלל, א"כ נראה דממילא ליתא גם למנין השנים של יובל, דלענין עיקר דין תלייתן בארץ הרי פשיטא דנהיגת שנת היובל עצמו ודין מנין השנים תרווייהו חד דינא הויין, דכולהו מדיני יובל נינהו, ומאחר דחסר בהארץ עיקר הך מילתא דשמו"י, א"כ פשיטא דליתא גם למנין השנים של יובל. אלא דאי משום דינא דביאת כולכם א"כ הא הויין גם תרו"מ ושביעית דרבנן, וא"כ שוב לא איכפת לן גם אם הא דמנו יובלות לקדש שמיטין הוא רק מדרבנן לחוד, כיון דאין מזה נ"מ לשום ד"ת. אשר לפ"ז נמצא, דהא דמנו יובלות לקדש שמיטין בבית שני, אם היה זה מד"ת או מדבריהם, פליגי בזה הרמב"ם והראב"ד, דלדעת הראב"ד דבשמו"י ותרו"מ לא בעינן ביאת כולכם, ונהגו תרו"מ בירושה שני' מד"ת, א"כ בע"כ דהא דמנו יובלות הוא ג"כ מד"ת, וכדחזינן דמשנינן עי"ז חשבון המעשרות של מעשר שני ומעשר עני, וטעמא דהוי מד"ת הוא, מכיון דנגמרה קדושת הארץ, ורק דחסר דינא דכל יושביה עלי', א"כ אין זה שייך רק לענין קיום דיני יובל, אבל מ"מ לא נפקע שם יובל מהשנה, וחייל בה דינא דשנת החמשים, דאינה עולה למנין השביעית, משא"כ לדעת הרמב"ם דסובר דבעינן בשמו"י ביאת כולכם, ועדיין לא נשלמה דין ירושת הארץ לענין שו"י, וא"כ ממילא דלית בה כל דין מנינא דיובלות כלל, וכדילפינן מקרא דמקיש ירושה שניה לירושה ראשונה דהיא בחידוש כל הדברים האלו, דש"מ דבלא ירושה ליכא מנינא דשו"י כלל, והא דמנו יובלות לקדש שמיטין בע"כ דהוא רק מדרבנן. והנה לעיל בפ"ו פסק הרמב"ם כרבנן דשנת החמשים אינה עולה למנין השמיטין, ומונין יובלות לקדש שמיטין בין בבית שני ובין לאחר החורבן, ושוב כתב בשם הגאונים שמסורת בידם דלאחר החורבן אין מונין אלא שמיטות בלבד, וכתב שעליהם יש לסמוך, והראב"ד חולק שם וס"ל דלעולם מונין יובלות לקדש שמיטין, ולפי המבואר נראה דלטעמייהו אזלי, דהראב"ד דס"ל דקדושה שניה נגמרה קדושתה גם לענין שמו"י, ומנינא דיובלות נוהג מד"ת גם בירושה שני', ע"כ ס"ל דלעולם מונין יובלות לקדש שמיטין, כיון דקודם החורבן ואחר החורבן שוין הם בדין ירושת הארץ, והרמב"ם לטעמי' דס"ל דבעינן ביאת כולכם, ומנינא דיובלות הוא רק מדבריהם, ע"כ שפיר י"ל מסברא דלאחר החורבן לא תקנו מנינא דיובלות. ולפמש"נ נמצא, דהא דפסק הרמב"ם הכא דבביאה שלישית יתחילו למנות שמו"י, מקרא דמקיש ביאה זו לביאה ראשונה, הוא להרמב"ם לטעמי' דס"ל דהשלמת הירושה שני' היא בירושה שלישית לענין מנינא דשו"י, וע"כ הוי אז זמן ביאה והתחלת מנין של יובלות, אבל לדעת הראב"ד דכבר נשלמה הביאה בירושה שני', והמנין קיים לעולם מד"ת, א"כ הרי צריך להיות קיים גם בירושה שלישית המנין שהותחל מביאה שני', וצ"ע למה לא השיג גם ע"ז שכתב הרמב"ם דבביאה שלישית יתחילו למנות שמו"י. אשר מזה נראה מוכרח, דהא פשיטא לכו"ע, דמד"ת דלאחר החורבן וישראל גולין מעל אדמתן אין המנין מועיל ליובלות, והא דחולק הראב"ד על הגאונים וס"ל דמונין יובלות לעולם, היינו רק דהמנין קיים לענין דינא דמונין יובלות לקדש שמיטין, אבל לא לענין קיומא דיובלות, וע"כ לעתיד לבוא כשיחול דין קיום היובלות יתחילו למנות