חידושי אגדות על יומא עו:

ע"ב דבר הבא מן התירוש כו'. פרש"י ענבים ק"ק אמאי לא פריך מגופיה דקרא דכתיב מעשר דגנך ותירושך וגו' דלא הוה ענבים דאין נותנין מעשר מן הפירות מה"ת ולולי פירושו נ"ל דודאי ידע דתירוש לאו ענבים הוא אלא דס"ד למימר דתירוש הוא דוקא יין חדש שהוא מתוק ולכך כינו כל דבר מתיקה ע"ש היין חדש ואהא פריך ולאו חמרא הוא דהיינו גם יין ישן שהוא בן מ' יום בכללו מדכתיב ינובב בתולות דמשמע שמשכר ויין חדש אינו משכר וכן ותירוש יקביך יפרוצו דקאי ארישיה דקרא דאסמיך יפרוצו בו לרוב משמע יין ישן ודמשני דבר הבא מן התירוש היינו שהישן בא מן החדש שנקרא תירוש ופריך מדכתיב יין ותירוש יקח לב דהיינו דבר המשכר דהיינו ישן דהכא ליכא למימר הבא מן התירוש דהיינו יין דהא יין בפירוש כתיב אלא דתירוש נמי ישן וקראו בשני שמות דהיינו יין ותירוש יין שמביא כו' ופרש"י ע"י היין רוב הניאוף כו' ויותר נראה ע"ש הפסוק למי אוי ולמי אבוי וגו' למאחרים על היין כמפורש בפ' בן סורר:

כתיב תירש וכתיב תירוש זכה כו' וכתיב ישמח כו'. מפורש שם בפ' בן סורר וע"ש:

ואיש מקטרתו וגו'. ומייתי ליה דמשום שעבדו הזקנים לע"ז בקטורת נגזרה גזרה כדלקמן אני שורף אותם ולטובים כו' ומייתי נמי הא דאחוריהם אל היכל וגו' דמש"ה נמי נגזרה גזרה זו אבל הא דמייתי וישלח ידו ויקחני בציצית וגו' לא הוצרך להביאו אלא לספר היאך בא מבבל לירושלים לראות כן ומיהו לא ידענא אמאי לא הביא המקראות כסדרן דהאי קרא וישלח ידו ויקחני וגו' ברישא דענינא כתיב וה"ל לאתויי מקמיה: