חידושי אגדות על יומא ג:

משלך כו'. עיין פירש"י ועי"ל דה"ק דהעולם ומלואו שלו הוא ולא ה"ל למיכתב רק קח סמים אבל כתב לך כביכול כאילו הוא אינו שלו אלא של משה וכמ"ש שהעולם כולו לא נברא אלא בשביל משה וזה שמסיים לכך תלה במשה ולא בכל ישראל בשלך אני רוצה וכאילו הוא שלך וק"ל:

כאן בזמן שישראל עושין כו'. ולקמן פרק בא לו דרשינן מהנך רמיות מקראות שמכאן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו ושקולים הם הדרשות דאינו נראה דפליגי ופרש"י בזמן שהן עושין רצונו של מקום נקראת העבודה על שמם ועי"ל בהיפך בזמן שעושין רצונו של מקום נחשב מלאכתן כאילו עשאן משה ובזמן שאין עושין רצונו של מקום לא נחשב מלאכתן [כאילו עשאן משה] ונקראת על שמם כאילו עושין מלאכה בעלמא:

טעון פרישה ששה כו'. ע"פ הכוונה שאמרנו בר"פ דששה י"ט נגד ו' ימי חול שהם פרישה ליום הקדוש יוה"כ דכתיב ביה שבת שבתון כמו בשבת משא"כ בי"ט דלא כתיב בהו רק שבתון שהוא רמז שהם כעין ז' ימי פרישה ליום הקדוש יוה"כ: