חידושי אגדות על יומא לט.

היה גורל עולה בימין כו'. ר"ל דאותיות של שם עולה בימין כ"ג ושל עזאזל עולה בשמאל כ"ג ולמ"ד נמי דכ"ג וסגן מכניסין ימינן בקלפי ר"ל דאלו אותיות של שם בימין כ"ג ולא בימין הסגן:

והיה לשון של זהורית מלבין וכו'. שהיו קושרין אותו בראש שעיר המשתלח סימן שמחל הקב"ה לישראל כי בשעיר המשתלח כתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם וגו' וק"ל:

והיה נר מערבי דולק כו'. עיין פירש"י ומה שיש לדקדק אדבריו עיין בחדושי הלכות:

וכל כהן שמגיעו כזית יש כו'. נ"ל דכצ"ל ור"ל דזאת היתה הברכה שמגיע לכ"א מהם כזית שהוא שיעור ברכה גם שאינו כדי שביעה כדאמרי' פ' מי שמתו ולא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וגו' והם מדקדקים בעצמם עד כזית ולכך היה הברכה בעומר כו' שגם בכזית יש אוכלו ושבע ויש שהותיר אבל מכאן ואילך נשתלחה המארה בהן ולא הגיע לכ"א כזית שהוא שיעור ברכה רק הגיע לכל א' וא' כפול ולא היה שבע ביה ולכך הצנועין היו מושכין ידיהם ופירוש רש"י בע"א: בתוס' בד"ה

וקראו אותו וכו' אע"פ כו' י"ל כו'. דבריהם אלו הולכים לפי מאי דמסיק פ' האיש מקדש מאי חולקין חוטפין וא"כ למה קראו לזה חמצן טפי מאחריני ותירצו די"ל לפי שהוא חטף מחמצן כו' ר"ל שהוא חטף חלק הגרגרן כמותו אבל אחרים לא היו חוטפים אלא מחלק הצנועין שמשכו ידיהם וכ"ה בתוס' שם ובזה יתיישב מ"ש בחידושי הלכות: