חידושי אגדות על תמיד כז:

א״ל ליעול מר כו׳ ע״כ לא סליקת לשעיר כו׳. לפי פירש״י צריך להגיה א״ל ע״כ לא סליקת כו׳ וכ״ה בפרק הרואה דהיינו ר׳ אבא כו׳ וקצת דחוק הוא מה שייך הכא מילי דשעיר כיון שהיה מנהגם בדלת פתוחה ובנחירה ומה עשה רב ספרא דבר שאינו צנוע כפרש״י וי״ל דלא הל״״ל בבהכ״ס ליעול מר אלא דה״ל לנחור נגדו ועוד נראה לפרש ולקיים גירסת ספרים שלנו דלא גרסינן הכא א״ל ע״כ לא כו׳ ופתח נעול הוה הכא כי מתני׳ וכולי מלתא דרב ספרא הוא אמאי באת עלי בנחירה וכי לא ראית שהוא נעול וכי גמרת מילי דשעיר שאינן צנועים ואין נועלין פתח בהכ״ס שלהן גם לא היה לך לנחור עלי שאנחור כנגדך כדאמרינן בפרק הרואה קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא ומקשה תלמודא כיון דר׳ אבא לא שפיר עביד דנחר ורב ספרא אמאי הקדים לומר לא ליעול מר דהא שתיקותא קבלה בבית הכסא ומשני דסבר דלמא מסוכן כו׳ ומספק נפשות עביד כן ומיהו האמת לא היה כן מדלא השיב רבי אבא כן ופי׳ לשעיר מפרש״י נראה דר״ל לשעיר שהוא אדום שאינן צנועים בבית הכסא כמו הפרסיים וכן פי׳ בפ׳ הרואה ע״ש ואפשר דנקט האי לישנא דשעיר ולא אדום ע״ש שד שבבהכ״ס שדומה לשעיר ע״ש ושעירים ירקדו שם כדאמרינן בפרק הרואה ולרביא ליה לבית הכסא גדיא שעיר בשעיר מיחלף ע״ש והיינו שאמר גמרת מילי דשעיר להסתכן מן השד של בית הכסא שדומה לשעיר שמזיק למי שאינו צנוע מלדבר בבית הכסא ע״ש בחדושי הלכות ודו״ק:

האי תלמידא דשפיך קמי רביה לית ביה משום אפקירותא כו׳. ואפילו הכי קאמר דהרב ישפוך ויתן לתלמידו ולא יסמוך על תלמידו שהוא עצמו ישפוך דשמא יתבייש ולא ישפוך ויסתכן כההוא תלמיד וק״ל: