חידושי אגדות על תענית ט:

ע"ב ואכחיד את שלשת גו'. נראה דודאי כן הוא שהראו לו בחלום שרוצין לענשן משמים על דמכספי ליה כפרש"י ולמחר כי הוו מפטרי ליה כדרך התלמיד הנפטר מרבו א"ל שילכו מכאן למקומם לשלום וכדי שיתקיים החלום בזה להכחידם בעונש מיתה כמשמעות הכתוב:

שאלו מה' מטר וגו'. השאלה במטר מתחלת מרחשון שהוא זמן היורה אבל אמר שתהיה השאלה עד עת מלקוש הבא בניסן כדאמרי' לעיל. ואמר וה' עושה חזיזים ומטר גשם וגו' כפל הענין כדלקמן שהחזיזים הם סימן לרוב גשמים לפי הצורך לכל ואמר יתן להם לאיש גו' כדמסיק אפילו לאיש יחידי ויתן להם יש לפרש אחזיזים דהיינו שהקב"ה עושה חזיזים רבים כדמסיק וגם יתן לחזיזים להם מטר וגשם שיתנו לכל איש צדיק כפי הצורך לו אפי' על עשב אחד ועל שאר השדה שא"צ למטר לא יבא מטר דאפשר דיזיק לו רוב גשמים ולכך קאמר רב דניאל האי מישרא לא בעי מיא כדי שלא יבואו שם ויזיקו לו:

כי היכי דמשקרא בבלאי הכי כו'. יש לפרש ע"פ מ"ש לעיל אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ואין נותנין שנאמר נשיאים ורוח וגשם גו' ה"נ ה"ק דמשקרי בבלאי ואין נותנין הצדקה שפסקו ולכך החזיזים נמי משקרי מלהביא מטר:

מלא צנא כו'. ובבלאי לא עסקי כו' ובבלאי עסקי כו'. מפורש במס' פסחים פרק האשה:

ר"א אומר כל העולם כולו מימי אוקינוס כו' ור"י אומר כו' ממים עליונים שותה כו'. פלוגתייהו תלוי בדעת בעלי הטבעיים לפי דעת הפילוסופים והוא מבואר בפרק אין דורשין דיש לפרש בזה כפשטן:

ממימי אוקינוס שהוא שותה כו'. וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו' ות"י ותחום מערבה ויהוי לכון מימא רבא אוקינוס:

ככברה כו'. פרש"י בס' שמואל חשרת ל' כברה שהוא נופל על הארץ דק דק וכ"ה באגדה הרבה חושרין אותו בכברה כו' ע"ש:

ובין טפה לטפה כו'. במדרש קהלת מפיק ליה מלשון שחקים שהם שוחקות את המים לטפות דקות וענין זה מפורש פ"ק דב"ב אקרא דמי פלג לשטף מים ע"ש:

ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים כו'. ופרש"י דהאי ללמדך כו' אקראי דלקמן קאי כו' כבר כתבתי דשפיר קאי אהא דקאמר ואין בין טפה לטפה כו' והוא מפורש לעיל בריש פרקין:

כמאן אזלא הא דכתיב משקה הרים מעליותיו ואמר ר"י כו'. פרש"י דאי לאו ר"י ה"א דה"ק מעליות שהקב"ה עומד הוא משקה אותן למטה ולעולם המים מאוקינוס עכ"ל. אמנם יש לדקדק כיון דהשתא אכתי לא הוה ס"ד כיון דסלקא להתם כו' הוה ליה למיפרק לר"א מפשטיה דקרא למטר השמים תשתה וגו' קרא שהביא ר' יהושע וע"כ נראה לומר דאי לאו רבי יוחנן הוה אמינא דה"ק דמשקה הרים מעליותיו של כל הר והר כמ"ש בב"ר דבשביל ד' דברים חזר הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה כו' ושיהא הגבוה שותה כנמוך ע"כ אבל רבי יוחנן דאמר מעליותיו הוא כינוי להקב"ה ודאי דאתא לאשמועינן דמעליותיו שלו משקה הרים דהיינו מים עליונים פריך שפיר ומש"ה לא פריך נמי מדכתיב למטר השמים וגו' כיון דהאי קרא אא"י כתיב שהיא גבוהה מכל הארצות ברוב גובהה א"א שלא תהא שותה אלא מלמעלה כמ"ש דבר הכתוב לשון הבאי כאילו המים בא מן השמים כמבואר בכתוב ערים גדולות ובצורות בשמים ודו"ק: