חידושי אגדות על תענית ז.

גדול יום הגשמים כתחיית המתים כו'. מפורש בריש פירקין:

כיום שניתנה בו תורה כו'. לענין טובה לעולם קאמר דכמו שהתורה טובה לנפשות ה"נ המטר טובה לגופות ומייתי לה דכתיב כי לקח טוב ע"ש שהיא טובה לנפשות ופי' הפסוק כי לקח טוב מה שראוי ליקח אותה בשביל שהיא לקיחה טובה אנכי נתתי לכם במתנה. ואמר תורתי אל תעזובו וגו' ע"פ מ"ש בנדרים משה היה לומד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה וה"נ ה"ק שע"י שנתתי אותה לכם במתנה אל תעזובו ותשכחו אוחה:

יותר מיום שניתנה כו'. מפורש כדלעיל שטובת הגשמים היא לגופות בין לצדיקים ובין לרשעים אבל טובת התורה אינה אלא לצדיקים בלבד שזוכין בנפש על ידה וק"ל:

ערפהו כמטר כו'. פרש"י הרגהו עכ"ל אבל א"כ הו"ל לפרושי הכא ואין עריפה אלא הריגה כו' כדמפרש ליה לקמן ונראה לפרש הכא ערפהו ר"ל הפנה אליו עורף ולך מאתו וכה"ג דריש ליה בפ' לא יחפור יערוף כמטר כו' זו רוח מערבית הבא מערפו של כו' כפירש"י שם וה"ק אם תלמיד חכם הגון הוא כטל יהיה לך שאינו נעצר ומתבקש לעולם ואם לאו ערפהו וסור ממנו וכדאמרינן בסמוך אם לאו אותו תשחית וסור ממנו כמטר הזה שהוא נעצר ואינו מתבקש לעולם כדאמרינן לעיל:

נעשית לו סם חיים כו'. מדברי הרמב"ם בח' פרקים שרפואות הנפש הם בדמיון רפואות הגופות ויש סם ברפואות הגופות שלפי הכנתו עם דברים אחרים במעשה ידי אומן ברופא הוא מרפא החולה ואם לאו אפשר שיהיה הסם ההוא אדרבה קשה לחולה להוסיף לו חוליו שימות בה כן התורה היא סם הנפשות כמ"ש פ' בא לו וזאת התורה אשר שם משה וגו' אל תקרי שם אלא סם זכה כו' דהיינו אם עשה עם הסם כאשר צוהו הרופא נאמן דהיינו ללמוד לשמה הרי היא סם חיים לנפשות שלהם ומייתי ליה מדכתיב עץ חיים היא למחזיקים וגו' שיש עץ שהוא סם טוב לחולי הגופות ע"י בישולו עם דברים אחרים ואמר למחזיקים בה דהיינו לשמה ואומר רפאות תהי לשרך וגו' לעיל מיניה כתיב ירא את ה' וגו' דהיינו לשמה ואומר כי מוצאי מצא חיים וגו' לעיל מיניה אשרי אדם שומע לי דהיינו לשמה ואם לאו שלמד שלא לשמה הרי אדרבה התורה נעשית לו סם המות להורגו ומדמה ליה כמטר הזה גם שלפעמים הוא מתבקש וחיים הם לעולם כמו בימות הגשמים מ"מ לפעמים אינו מתבקש וקללה הוא לעולם כגון בימות החמה כמפורש לעיל:

וכי אדם עץ כו'. דלפי פשוטו כפרש"י בחומש שמא האדם עץ השדה וכי האדם עץ וגו' להכנס במצור כו' ע"ש ה"ל למכתב כי עץ השדה אדם וז"ש וכי המכוון המקרא לפי פשוטיה שמא האדם הוא כעץ השדה אדרבה המכוון ממנו וכי עץ השדה הוא כאדם לבא מפניך וגו' וע"כ דרשו דודאי מדמה האדם לעץ השדה אם עץ מאכל ואם סרק ובילקוט ל"ג הא כיצד אלא דגרסינן וכי אדם עץ השדה אלא אם ת"ח הגון כו' ע"ש ופרש"י כולה מלתא אם ללמוד ממנו אם לאו ולפי מה שנסמך המאמר להנהו דלעיל יש לפרש כמשמעו אם ת"ח הגון הוא דהיינו שלומד לשמה אותו לא תכרות דסם חיים היא לו ואם לאו שלומד שלא לשמה אותו תשחית וכרת דסם המות היא לו:

ברזל בברזל יחד לומר כו'. אסיפא דקרא סמיך ואיש יחד פני רעהו כפרש"י ולכאורה זה המאמר לא שייך הכא וי"ל משום דאמרינן לעיל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות דהיינו בלומד לקנטר כמ"ש התוס' אל תחשוב דבב' ת"ח שבא אחד לסתור ולהקשות על דברי חבירו שזהו ג"כ בכלל לקנטר ושלא לשמה דאינו כן אלא דלא באו רק לחדודי ומעלה הוא בת"ח כמו שהוא ברזל בברזל שהאחד מחדד את חבירו:

מה אש אינו דולק כו'. ולעיל קאמר משום דאורייתא בת"ח כאש יש לומר דהא והא איתא דבתרוייהו מילי יש לדמויי התורה לאש:

מ"ד חרב אל הבדים כו' שעוסקין בד כו' מפורש פ"ב דמכות:

קטנים מחדדין את הגדולים כו' כפרש"י ששואלין כל שעה ומתוך משא ומתן ופלפול אתרווחא ההלכה ואהא מייתי הא דר"ח כו' ומחבירו יותר כו' מתלמידי יותר כו' לפי שכל אחד מאילו שואל ביותר ומביא טפי לידי חידוד:

כתיב הוי כל צמא וגו'. לאו בצמא ממש קאמר בנבואה זו אלא כמ"ש ולא צמא למים כ"א לשמוע דבר ה' וקאמר בתלמיד הגון התיו מים עם רבו מדבר שלא תמנע מללמדו תורה אבל בתלמיד שאינו הגון ימנע הרב מללמדו תורה כמ"ש בסמוך יהיו לך לבדך אבל הנביא קורא לו הוי כל צמא לכו וגו' שישוב וילך אצל רב ללמדו:

ואם לאו יהיו לך לבדך וגו'. דאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון כדאמר בפ' העור והרוטב השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס וע"ש בחידושנו:

למה נמשלו ד"ת למים דכתיב הוי כל צמא וגו'. דה"מ לדמויי לפי ענינו ללחם דכתיב ביה נמי לא רעב ללחם וגו' כ"א לשמוע דבר ה':

לומר לך וכו'. לפי שיש תלמיד שמונע עצמו מלילך אצל רבו ללמוד לפי שהוא חושב שאין זה כבודו ולכך המשיל התורה למים במקום הזה מה מים מניחין מקום גבוה כו' אף אתה תניח מקומך והשפיל עצמך לגבי רבך לילך שם כדי ללמוד שם לכך מכריז הכתוב הוי כל צמא וגו' ולהכי מייתו ליה האי קרא בענין זה ולא מייתי ליה קרא דלקמיה בספר ישעיה לקראת צמא התיו מים:

לג' משקין כו'. לעיל לענין מה מים מניחין מקום גבוה כו' ה"נ יין וחלב אם שופכין אותן לארץ מניחין מקום גבוה כו' אלא שאין דרכן לשופכן על הארץ כמו מים גם אינו שייך ביין וחלב מניחין מקום גבוה כו' כמעיינות ונהרות אבל הכא לענין פחותים שבכלים שייך לדמות התורה לכל הג' משקין:

כדא"ל ברתי' דקיסר כו'. כל הסוגיא בפרק הנודר ועיין שם בחידושינו: