חידושי אגדות על סוטה מ.

גמ' אמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה כו'. נראה דאי הוה ההוא חד טעמא גרע מטעם דיליה ודאי דהיה לו להקפיד על זה שאומר שקר בשבילו אלא שהיה עדיף מדיליה והיה לו להקפיד שהיה מראה בפני רבי אבא כאילו הוא חשוב כרבי אבא ולא יצטרך ליה אי לאו ענוותנותיה דרבי אבא אבל אמורא דרבי אבהו לא היה מראה את עצמו חשוב בפני רבי אבהו אלא בפני אשתו הגיד זה ולא היה זה כ"כ עניוות מרבי אבהו שלא הקפיד עליו וז"ש רבי אבהו לדביתהו מנ"מ מיני ומיניה כו' שכל השומעים יסברו דמפי אמרם וק"ל:

ותו רבי אבהו אימנו רבנן עליה לממניה ברישא כו'. חשיב זה לענווה מרבי אבהו שלא לימנות בראש גם למאי דאמרינן בהוריות עבדות אני נותן לכם ולא שררה י"ל דהיינו כהך דהתם דר"א חסמא ור"י בן גודגדא דנמנו משום צורך פרנסתן כדמפרש התם דה"ל מינוי רשות שלהן עבדות כשכיר יום וכפועל להשיג פרנסתו אבל רבי אבהו הכא היה עשיר ולא נחשב לו מינוי הרשות כעבדות אלא כשררה וע"כ אמר דמשום ענווה לא רצה לקבלו ושיהיה רבי אבא במקומו דלגביה הוה המינוי רשות שלו כעבדות שהוא צריך לו מפני בעלי חובות דנפישי ליה שע"י מינוי יתנו לו מנות כפרש"י גדלהו משל אחיו וכפרש"י שם גבי ר"א חסמא ור"י בן גודגדא. והרי ראה בדורות הראשונים שמי שהיה לו כדי פרנסתו היה בורח מן השררה ולא כן דורות הללו שמי שיש לו עושר הוא נתמנה בכסף ורודף אחר הכבוד ואחד היה בזמנם שהיה צדיק גמור והוא יהושע בן גמלא שאלמלא הוא נשתכחה תורה כו' כדאמרינן בפ' לא יחפור ולפי שנתמנה כ"ג בממון דתרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא כו' אמרו עליו קטיר קחזינא הכא דמשמע קשר של רשעים לפי שהיו כהנים אחרים חשובים יותר ממנו כמ"ש התוס' כל זה בפרק לא יחפור אבל ראיתי גדול הסיבה בזה שהבעלי בתים הם הם הממנין ומבררים להם ראש כפי רצונם לפי הנאת כ"א מהם וביותר בממון אבל מן הראוי שהלומדים והרבנים בעצמם יבררו להם ראש כמו שהיה בדורות הראשונים כמו שמצינו בהך עובדא דר' אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה בראש כו' וכן בהך דהוריות דר"ג וב"ד מינו את ר"א חסמא ור"י בן גודגדא לראשים:

רב נחמן אמר מהכא ויקם המלך דוד כו'. פירש"י דמפיק ליה מאם אתם שומעים לי כו' אחי וחבריי אלמא המלך אימת כו' ע"ש והוא דחוק ועוד דהול"ל ואמר ר"א כו' בוי"ו וע"כ הנראה דמרישא דקרא מפיק ליה מדכתיב ויקם המלך דוד על רגליו גו' דמשמע שהיה יושב מקודם וקם מפני אימת צבור כמפורש שם שאמר כן לכל שרי השבטים ולשרי המחלקות ושרי האלפים והמאות ושרי כו' ואגב דמייתי רישא דקרא מייתי סיפא דקרא ויאמר שמעוני גו' מלתא באנפי נפשיה למידרש אם אחי למה עמי וכו' וכן דרך התלמוד וק"ל: