חידושי אגדות על סוטה לו:

לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים כו'. גם שלא נזכר שם לוי מ"מ י"ב הוו שם דיוסף נחלק לשנים אפרים ומנשה אלא כדרך שחלוקין בחומש שני כו' יהיה יוסף באחרונה כפי' רש"י הגם שלא נזכר בסדר ההוא בקרא שם יוסף כלל דלא חשיב שם אלא י"א בני יעקב הבאים מצרימה מ"מ נזכר אח"כ לכללו אתם כדכתיב ויוסף היה במצרים ומזה הטעם גם שהיה יוסף גדול באחיו נכתב באפוד באחרונה למעלתו וגדולתו שלא היה בכלל באי מצרים כי כבר נתגדל במצרים טרם בואם ואז בבואם נעשה מטתו של יעקב שלימה עם יוסף שהיה שם וק"ל:

ולא כשמות שקרא להן משה ראובן ולא ראובני כו'. לא נמצא במקרא בתורה בפרשת פנחס אלא גבי ראובן ושמעון ראובני שמעוני אבל בדן וגד לא נאמר שם הגדי הדני אלא בנביאים נמצא וצ"ל דלאו דוקא שקרא להן משה וק"ל:

חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל כו'. וכתבו התוס' דבירושלמי איתא בהיפך מלמד שמועטין בהר גריזים ומרובין בהר עיבל כו'. וכתבו דהירושלמי מיושב יותר והיינו משום דוהחציו בהר עיבל בה' משמע שהוא המבורר והוא הרוב דהוי חציו בשבטים ורובא בגברי כו' ע"ש אבל המקראות בפרטן של השבטים אינן מוכח כן אלא דאותן ו' שבטים שבהר גריזים היו יותר ט' אלף בערך ודוחק לומר שמן הלוים עמדו למטה ט' אלפים או יותר כמ"ש התוס' דמשמע לקמן דלא עמדו למטה אלא זקני כהונה ולויה אבל לתלמודינו דאותן דהר גריזים מרובין ניחא כוליה בפשטיה והא דכתיב והחציו בה' גבי הר עיבל לאו משום דהוא מבורר ברוב גברי כמ"ש התוס' אלא דה"פ שהוא מבורר בחציין של שבטים שאותן ו' שבטים שבהר עיבל עמדו כלם שם אבל חציו של הר גריזים לא עמדו כלם שם שהרי מלוים עמדו הרבה מהם למטה. וז"ש אע"פ שלוי למטה מאותן של הר גריזים ולכך נאמר באותן של הר עיבל והחציו בה' שהוא מבורר יותר בחציו של שבטים שעמדו כלם שם מ"מ שבהר גריזים מרובין כדמסיק שבני יוסף עמהם שנאמר וידברו בני יוסף את יהושע גו' ומיהו ק"ק ל"ל לאתויי קרא דיהושע משום דבני יוסף המרובים עמהם הא בפרטן של הר גריזים מפורש בתורה שהן מרובים תשעה אלפים בערך ונראה לפרש דמשמע ליה מהאי קרא דספר יהושע דנתרבו ונתגדלו בני יוסף באותה שנה להיות הרבה מהם יותר מבני כ' דהיינו ממנין אחרון שבפרשת פנחס עד אחר העברת הירדן דאל"כ מאי קאמרי בני יוסף ואני עם רב שהרי בפרטן לא היו יותר מבני יהודה רק בערך ח' אלפים ולהכי מייתי מהאי קרא דאף אם נאמר שעמדו למטה כט' אלפים מבני לוי מ"מ שבהר גריזים מרובין ע"י בני יוסף שנתרבו ודאי באותה שנה כדכתיב ואני עם רב גו' ודו"ק:

עלה לך היערה א"ל לכו והחבאו אתכם כו'. מפורש פרק י"נ:

אל תקרי עלי עין כו'. פרק הפועלים:

והכא בנימין שלם כדכתיב ואביו קרא לו בנימין כו'. דגבי קריאת אביו דודאי איכא טעם בקריאתו כך כמו בכל בניו וכמו שפרש"י בן ימין בן שנולד בדרום או ימין מלשון חוזק כמו שפי' הרמב"ן הוצרך לכתוב ימין ביו"ד לידע טעם קריאת אביו כך אבל בכל התורה היכא דקראו לא איצטריך לאשמועינן טעם קריאתו וכיון שהיו"ד נחה לא דק למכתבה ודו"ק:

יוסף שקידש ש"ש בסתר כו' מאי היא דכתיב כו' מלמד ששניהם לדבר עבירה כו'. לכאורה הוא ראיה לסתור וי"ל דאם לא היה מתכוין הוא כשבא לבית ג"כ לדבר עבירה אפשר שמיראת אדוניו פירש גם אז כמ"ש לעיל הן אדוני לא ידע אתי גו' ולא חשך ממני מאומה כ"א אותך גו' ויהי כדברה אליו יום יום ולא שמע גו' דאין זה קידוש השם אלא מיראת אדוניו שמא ירגישו בדבר הזה אנשי הבית אבל הכא כתיב ויהי כהיום הזה גו' ואין איש גו' שלא היה לו יראה מאנשי בני בית כדלקמן אותו היום יום כו' דאשמועינן קרא דביאתו לבית היה גם כן לדבר עבירה ביום הזה ושוב כשפירש אח"כ ה"ז קידוש השם בסתר והתוס' שכתבו משום דהוציאו בלשון ביאה ויבא גו' ע"ש היינו למ"ד לקמן לעשות צרכיו נכנס שלא הביא תחלת המקרא אבל הכא לא הוצרכו לפרש כן אלא מתחלת המקרא ויהי כהיום הזה גו'. דריש ליה כמו שכתבנו ועי"ל למ"ד לעשות צרכיו נכנס מדלא כתיב לעשות מלאכה וכתיב מלאכתו דייק ליה לעשות צרכיו ולא מלאכת אדוניו ומ"ד מלאכתו ממש מפרש לה מלאכתו המיוחדת לו כעין לעיין בפנקסו כמפורש בתנחומא ע"ש:

ואין איש גו' אפשר בית גדול כו' אותו היום יום אידם כו'. ורש"י בחומש קמפיק זה הדרוש מרישא דקרא ויהי כהיום הזה כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד כו' ע"ש ולא ידענא למה הניח דברי התלמוד דלא מפיק ליה הכא אלא מסיפא דקרא ואין איש גו' אפשר בית גדול כו' ויש ליישב פרש"י בחומש ע"פ התנחומא דדריש שם ר"י אין איש גו' שבקש עצמו כו' ודריש נמי ר"י גופיה הא דיום אידם כו' והיינו מרישא דקרא ויהי כהיום הזה גו' גם מה שפירש שם יום מיוחד יום צחוק כו' הוא ע"פ התנחומא ע"ש:

באותה שעה באתה דיוקנו של אביו כו'. ועיין בתוספות בשם ר"מ דרשן מדכתיב ואין איש מאנשי הבית הא חלק מאנשי בית היה שם והיינו דמות דיוקנו כו' ומדכתיב בבית משמע בבית לא ע"כ תוכן דבריו ופי' בבית לא אבל בחלון היה וע"כ האי דיוקא לא קאי אאנשי בית כמשמעות הכתוב דהנהו ודאי בחלון נמי לא הוו דהלכו לבית עבודת כוכבים אלא דקאי אאיש אחר שלא מאנשי בית ואולי שרמזו בדמות דיוקנו והוא צורת יעקב החקוקה תחת כסא הכבוד נראית לו בחלון ושער השמים ולזה כתב מידי אביר יעקב ובמדרש כיון שבא ליזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונתקררה כו' ע"כ וק"ל:

א"ל יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני כו'. סמיך אדרשה דלקמן משם רועה אבן גו' והוא מבואר שנכתב שמותם במקום קדוש על אבני אפוד בבגדי קודש שיהיה שמם לזכרון לקדושה והוא בגדר ערוה כדאמרי' כל מקום שיש גדר ערוה אתה מוצא קדושה. וז"ש רצונך שימחה שמך מביניהם. בגדר ערוה ותקרא רועה זונות יאבד הון כו' ופרש"י שם טוב שהוא יקר מכל הון עכ"ל ויש לפרשו כפשטיה יאבד הון היינו האבן האפוד שהיה שוה הון רב כדאמרינן פ"ב דעבודת כוכבים. וקאמר מיד ותשב באיתן קשתו כו' ששבה קשתו לאיתנו כו'. עי' פרש"י ועוד י"ל מלשון קישוי ערוה וכן נראה מלשון ב"ר. וקאמר ויפוזו זרועי ידיו גו' ויצא ש"ז מבין כו'. עי' פירש"י ועוד י"ל יפוזו מלשון פיזור חסר הרי"ש וזרועו מלשון זרע וכ"ה לשון ב"ר ויפוזו זרועי ידיו אר"י נתפזר זרעו ויצא לו דרך צפורניו ומידיו לשון רבים קאמר דנעץ ידיו בקרקע וכ"ה לשון תנחומא נעץ עשר אצבעותיו בקרקע כו' ודקדק לומר מבין צפורני ידיו כו' משום דודאי היה יוסף נזהר מליגע ידיו באמה כדאמרינן בפרק כל היד ומיהו משום בטול ש"ז נענש שלא יצאו ממנו י"ב שבטים כדלקמן. ואמר משם זכה ונעשה כו'. דגם לזה זכה תחת שא"ל אביו שלא יהיה נקרא רועה זונות גו' וקיבל דבריו זכה להיות רועה לכלכל את אביו וביתו במצרים וק"ל:

ראוי היה יוסף לצאת כו' שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף גו' דלפי פשוטו כמו אלה תולדות נח שם חם ויפת ה"ל למיכתב נמי הכא אלה תולדות יעקב ראובן כו' כסדר תולדותן וכ"ה בב"ר לא הוי צריך למימר כן אלא אלה תולדות יעקב ראובן כו' ולכך דריש ליה הכא אלה תולדות במספר דהיינו י"ב שהיו ליעקב ראוים לצאת מיוסף ולפי שהוא היה עיקר תולדותיו שכל עצמו של יעקב לא עבד אלא ברחל וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וזיו איקונין היה דומה לאביו כדמפורש הכל בב"ר ולזה משפחתו ממנו עשרה בנים בהוצאות ש"ז נתנו לאחיו בנימין שהיה ג"כ בן רחל ויש לשאול אם אלו י' בנים שהוליד בנימין היו תחת הפחת של יוסף תולדות עצמו היכן הלכו דמסתמא בנימין נמי היה ראוי להעמיד תולדות ויש לפרש לא שכל אלו עשרה נולדו לבנימין תחת הפחת של יוסף אלא דקאמר דלכך נולדו לו כ"כ בנים עשרה שלא נולדו לאחד מן השבטים כדי למלאות הפחת של יוסף ושיהיו י"ב בנים מבני רחל כמו שהיו ראוים לצאת מיוסף ולכך נקראו על שם יוסף כמו שני בניו אפרים ומנשה נקראו על שם שביו כמ"ש כי נשני אלהים גו' וכי הפרני אלהים בארץ עניי גו' כך נקראו אלו י' בני בנימין ע"ש שביו של יוסף ומהטעם כי שמות הרבה מהשבטים טעמם מפורש בכתוב ראו חז"ל לתת במדרשות טעם גם בשאר שמות כדאמרי' בפ"ק דברכות מנלן דשמא גרים דכתיב אשר שם שמות בארץ גו' והשמיט הכא לפרש שם מופים משום דבפרשת פנחס קראו שפופם וע"פ התנחומא פירש"י טעם לשם מופים ע"ש וכן לשם שפופם פירש"י בפרשת פנחס ע"ש שהיה שפוף בין האומות ודו"ק:

עבד שלקחו רבו כו'. דאיתא במדרש שהיה כתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים כפירש"י בפסוק נער עבד עברי. והיתה תשובת פרעה גנוני מלכות אני רואה בו. כלומר שאני רואה בחכמתו ותוארו שאין זה מן יחוסי עבדים אלא מבני מלכים ושלא כדין נמכר לעבד כמ"ש כי גנב גנבתי מארץ גו'. וכן שא"ל א"כ יהא יודע בע' לשון כו'. היה בנימוסיהם וכדאמרינן בסנהדרין דלא העמידו אלא היודע בע' לשון. ואמר בא גבריאל ולימדו כו'. הוסיף לו אות אחת משמו כו' שנאמר עדות ביהוסף גו'. איתא במדרשים רמז בהאי קרא שמתחיל בע' ומסיים בע' והא ודאי הא דזכה יוסף לתוספות ה' היה בעבור שקידש ש"ש בסתר כדלעיל אלא דהכא קאמר ע"י שקידש שם שמים בסתר וכבש יצרו זכה בשעה הצריכה לו להוסיף לו ה' משמו של הקב"ה כדי שידע בע' לשון ושעל ידי זה יעלה לגדולה ולולי שכבש יצרו באשת פוטיפר לא היה זוכה לכל זה ופי' הכתוב כך הוא עדות ביהוסף גו' שם של י"ה שהוא עדות לישראל בגדר ערוה כמ"ש שבטי יה עדות לישראל גו' נתקיים ביוסף שנתוסף לו ה' ביהוסף שמו הוא שם י"ה ועי"ז זכה בצאתו מושל על מצרים כי גם שפת לא ידעתי אשמע ויש בזה רמז בתורה שאמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו דהיינו כח מלאכי שמים כמ"ש עושה מלאכיו רוחות גו' או אות ה' משמו של הקב"ה הוא רוח אלהים ואמר ע"ז אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת גו' דהיינו ע' לשון אין נבון גו' ועל פיך ישק גו'. ואמר למחר כל לישנא כו'. אישתעי איהו בלה"ק לא הוה ידע כו'. גם בזה יש רמז בקרא דבתר האי קרא דמייתי כתיב ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח גו' ע"ש מילי דטמירן לפרעה היינו לה"ק גליין כבר ליוסף גם משמעות דטמירן כבר ליוסף היינו ע' לשון גליין ליה עתה בתוספת ה' לו. מסוגיא זה משמע דלשון הקדש אינו בכלל ע' לשונות וכן נראה דע' אומות בזולת ישראל כדמוכח מע' פרי החג והא דאשבעי' פרעה דלא מגלי ליה לאו משום נימוסיהן שידע המלך כל ע' לשונות דודאי לה"ק אינו בכלל ע' לשון אלא משום דגנאי היה לו לפרעה שיוסף ידע בלשון אחד שהוא לה"ק יותר על ע' לשון והוא לא ידע להשיב לו השתא אין מקום לקושיית הרא"ם גבי פי המדבר גו' דאיך הורשה יוסף לדבר עם אחיו בלה"ק כו' ע"ש דפרעה לא אשבעי' אלא משום גנאי שלא ישתעי עמו כיון שלא יוכל להשיב לו וק"ל:

כי א"ל אבי השביעני א"ל זיל איתשל כו'. דמשמע מתוך הכתובים שהוצרך יוסף לרבות עליו רעים לבקש מפרעה על כך כמ"ש וידבר יוסף אל בית פרעה גו' אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר אבי השביעני גו' והיינו דלא ניחא ליה לפרעה משום דאיתא במדרשות שראה פרעה שנתברך נילוס כשבא יעקב למצרים גם שפסק הרעב וע"כ רצה לעכב גם ארונו שם ולולי השבועה של יוסף שקבל עליו לא היה נתרצה פרעה להעלותו משם כדכתיב עלה וקבור את אביך כאשר השביעך ובודאי דהיה מפציר ביוסף משום זה זיל איתשל אשבועתך אי לאו דא"ל ואיתשל נמי אדידך ודו"ק: