חידושי אגדות על סוטה לו.

גמ' באותו היום עברו כו' ובאו להר גריזים כו'. הגם שזה המעשה בהר גריזים והר עיבל אחר מעשה יריחו ועי כתיב בספר יהושע אין מוקדם ומאוחר כפרש"י שם ודבר זה מפורש בתורה והיה ביום אשר תעברו גו' והקמות לך אבנים גו' ומפרש לה והיה בעברכם תקימו את האבנים גו' בהר עיבל גו' ובו ביום באו ולנו בגלגל הכי משמע מספר יהושע והעם עלו מן הירדן גו' ויחנו בגלגל גו' דמשמע חנייה ראשונה בגלגל היה והיה ידוע להם דהר גריזים והר עיבל יותר מס' מיל היה ממערב הירדן. וקאמר וכל העומד בפניהם מיד נתרז כו'. גם זה מן הניסים שבריחוק הדרך כ"כ שהלכו בו ביום לא היה להם שום מעכב כי כל העומד כו'. ומייתי ליה שנא' ואת אימתי גו' והמותי את כל העם גו'. רש"י פי' דמלשון והמותי דריש ליה ולא ידענא דא"כ מהיכא דריש ליה מאידך קרא דמייתי ואומר תפול עליהם אימתה גו' ולולי פירושו נראה דמלשון אימה דכתיב בהנהו קראי משמע ליה דכן דרך המתפחד מאימה נתרז ומשום דההוא קרא דשירת אז ישיר משמע דבקריעת ים סוף איירי כל הענין שמעו עמים גו' אז נבהלו גו' נמוגו גו' קאמר דעד יעבור גו' משמע דקאי נמי אהעברת הירדן שיהיה לעתיד בימי יהושע וכפל עד יעבור גו' על ביאה שנייה בימי עזרא דכתיב בנחמיה אגרות יתנו לי אל פחוות עבר הנהר אשר יעבורו גו' ולא ניחא ליה לתלמודא לפרש שני העברות על נחלי ארנון ועל הירדן כתרגומו דלא מצינו לשון העברה בנחלי ארנון וקאמר דא"כ למה בביאה שניה בימי עזרא לא היה אימה ופחד על העובדי כוכבים כמו בהעברת הירדן דהא קרא מדמה להו וקאמר ראוין היו כו' כדמוכח בקרא אלא שגרם החטא וע"כ קראם בימי יהושע עמך אבל בימי עזרא לא קראם כן אלא עם זו וק"ל:

ואח"כ הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו כו'. וכן תני במתני' ולכאורה קשה דהל"ל מאן תנא ר"ש אבל ר"י סבר לעיל כתב ואח"כ סד וי"ל דהאי וסדוהו בסיד דהכא היינו בין כל אבן ואבן לבנין המזבח כעין שכתבו התוס' לעיל אבל אחר הכתיבה היה סיד על האבנים כר"י וניחא דבקרא אחר כתיב ושדת אותם בסיד ואח"כ וכתבת עליהן גו' ובתר הכי כתיב שנית ושדת אותם בסיד גו' דמשמע אחר הכתיבה די"ל דסיד קמא היינו בין אבן לאבן למזבח וסיד בתרא על כתיבת האבנים ודו"ק:

וכתיב ושתים עשרה האבנים האלה גו'. הוא ראיה אדלעיל דאותן אבנים שבנו מזבח בהר עיבל וכתבו התורה עליהן קפלום ולנו בגלגל שהוא היה במלון הראשון כדמסיים בהאי קרא הקים יהושע בגלגל ודו"ק:

צרעה לא עברה עמהם ולא כו'. מפי' רש"י בחומש נראה לפרש דמדקדק הכי מדלא מנה בהאי קרא דושלחתי את הצרעה גו' מכל שבעה אומות אלא אלו הכנעני והחתי שהם ארץ סיחון ועוג ופריך והכתיב ושלחתי גו' וחשיב נמי חוי שהוא מעבר הירדן והלאה ומשני על שפת הירדן עמדה כו' דחוי קרוב לירדן מצד מערב היה כך תוכן דבריו ואיני יודע מנליה דחתי מארץ סיחון ועוג הוא דהא גבי חברון כתיב שהיו בני חת ורבקה אמרה קצתי מפני בנות חת דמוכח מכל זה דחתי מעבר לירדן במערב היה ונראה לפרש דלאו אהאי קרא קסמיך לומר שלא עברה צרעה עמהם אלא מדכתיב ביהושע ואשלח לפניכם הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי גו' דמשמע הצרעה לא עברה שלא גרשה אלא ב' מלכי האמורי שהם ארץ סיחון ועוג בכולי קראי. ופריך מקראי דתורה ושלחתי את הצרעה. ובין מחתי ובין מחוי שהוזכר בקרא פריך. ומשני על שפת הירדן עמדה וזרקה כו'. ומייתי מדכתיב ואנכי השמדתי את האמורי גו'. ואמורי ודאי מארץ סיחון ועוג הוא כדמוכחי קראי ולא מייתי אלא מהא דזרקה בהן מרה כו' וה"נ נימא דזרקה מצד זה של הירדן לצד האחר ולמדו לומר מהאי קרא דע"י זריקה היה מדכתיב אשר כגובה גו' ואשמיד פריו ממעל גו' דאשמועינן דגם בגובהן כ"כ הזיקן הצרעה מלמטה למעלה בעיניהם ע"י זריקתן וכן (מלמעלה הזיקתן) מלמטה ע"י סירוס וקרי העינים פרי ממעל כי העין הוא עיקר פרי מעלליו הרע כמ"ש עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה הן וק"ל:

כדרך שחלוקים כאן כך כו'. תלאן הכתוב זה בזה דכמו שבאבני אפוד שני החלוקות היו לזכרון לטובה כמפורש בקרא כל אלו ב' החלוקות גם אותן שעמדו על הקללה לזכרון לברכה תיהפך וק"ל:

שנית כתולדותם ולא ראשונה כו'. ורש"י בחומש לא דק שפירש כתולדותם כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי ויהודה דן כו' ולא פי' דיהודה מוקדם דתולדותם לא קאי רק אשני' מיהו נראה דגם לפי שמעתין כתולדותם קאי נמי אראשונה לגבי חמשה האחרים אלא מדנסמך כתולדותם לשני' גמרינן דראשונה לאו כולה כתולדותם דיהודה מוקדם אבל רש"י בחומש דחשיב יהודה ברביעי כתולדתו הוא סותר הברייתא דהכא וק"ל: