חידושי אגדות על סנהדרין צג.

גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת כו'. עפירש"י לכאורה היכן הוזכרו תלתא צדיקי ברישא דלא כתיב רק חזי גוברין ארבעה שרין כו' שכלל גם המלאך עמהן ויש ליישב דבריו דה"פ מדכתיב וריויה די רביעאה דמה לבר אלהין דמשמע שהמלאך הוא הרביעי מהם כי גדולים הם ממנו ובהליכתן הלכו הם לפניו והוא הרביעי מאחריהם ועוד יש לומר דמצינו שהחכמים קרוים אלהים כמו עד אלהים יבא וגו' אבל המלאך נקרא בר אלהין שאינו חשוב כמו הצדיק שנקרא אלהים וק"ל:

לך ה' הצדקה וגו'. כיום הזה דריש ר"ל כיום הזה שיצאו מכבשן האש וא"ל העובדי כוכבים יש לכם אלהים כו' היינו אומרים לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים על שטפחו להם עובדי כוכבים על פניהם וק"ל:

אעלה בתמר כו'. בענינא דלעיל שאמרתי אתעלה ואתגדל בכלל ישראל כמו התמר שאין לו רק לב אחד שיהיה גם להם לב אחד לשמים שיקדשו שם שמים ולא ישתחוו לצלם ולא עלה שעל ידם נתעלה ונתגדל שמו יתברך ב"ה אבל האחרים חללו שמו והשתחוו לצלם וק"ל:

ראיתי הלילה וגו' שנאמר ה' איש וגו'. מייתי ראיה מהתם דאיש מורה אמדת הדין ולפי שבקריעת ים סוף בא הקב"ה ברחמים לישראל ובמדת הדין למצרים על כן היה נקרא ה' איש מלחמה וגו' ה' שהוא רחמים לישראל ואיש מלחמה למצרים ואמר שראוי להקדים הרחמים כי ה' שמו אבל איש מלחמה רק תוארו וזה שאמרו במדרש ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש דהיינו ה' הכתוב לפני איש מלחמה אבל הכא שהיה מדת דינו שולט על עולם כולו להפוך לדם אינו נקרא רק איש מלחמה ולא כתיב ה':

ואמר אין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אומן את הדסה וגו' וכמ"ד בפ"ק דמגילה דאסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים והתם מייתי מקרא דהכא וכה"א והוא עומד בין ההדסים וגו' וסמך הכא אדהתם והתם אדהכא וכן דרך התלמוד לסמוך בשני מקומות מזה על זה:

ואמר ואחריו סוסים אדומים שרוקים מיד מלאים רוגז שרוקים אדומים ואחר כך נעשו לבנים כן הוא הגירסא בילקוט ורצה לומר ואחריו אחר שבאו סוסים אדומים מתוך שמלאו רוגז על כל העולם שוב אחר שראה במעשה ההדסים והצדיקים נעשו לבנים ובגרסת רד"ק שחורים נעשו שרוקים ואדומים לבנים עכ"ל אבל בקרא לא הוזכרו שחורים:

ואמר סוסיא חיורא מעלי לחלמא וכו'. כיון שיפה הוא בנבואה יפה הוא גם כן לחלמא שהחלום הוא אחד מששים בנבואה ובפ' הרואה אמרו סוס לבן בחלום בין בנחת בין ברדוף יפה לו אדום בנחת יפה ברדוף קשה וצ"ל דהכא ברדוף איירי ודו"ק:

ורבנן להיכן אזלו כו'. ר"ל כיון שהיו רבנים וחשובים כדקאמר לעולם אל ישנה מן הרבנות שלו להיכן אזלו דלא מדכר להו תו. והיה ראוי לו למלך נבוכדנצר אחר מעשה זה להשליטן ולמנותן במינוי יותר חשוב מאשר היה להם כבר כמו שמצינו בדניאל:

ואמר רב שמתו מיד בעין הרע. רב לטעמיה בפרק המקבל תשעים ותשעה מתים בעין הרע ואחד בדרך ארץ:

ושמואל אמר ברוק כו'. לכאורה הוא דבר זר גם הרקיקה של העובדי כוכבים היה בישראל ולא נזכר שנטבעו מהם ויש לפרש שהוא דרך משל דעל ידי הרקיקה שהיה לעובדי כוכבים בישראל והיו מביישין אותם כשראו לחנניה מישאל ועזריה כדקאמר לעיל על כן מתו שלא יהיו מביישין ישראל עוד על ידם ומ"ד עלו לא"י שלא רצו עוד במינוי של מלך ולכך לא הוזכרו עוד אלא עלו לא"י ונשאו וכו':

ואמר כי אנשי מופת המה וכו' שנעשה להם מופת וכו' ר"ל כי הם אנשי מופת שלא הושלכו שם אלא שיהיו לנס ולמופת אבל אתה שהושלכת ג"כ אינו מצד המופת אלא מעונש שנשאו בניו נשים שאינן הגונות לכהונה כדלקמן:

ודניאל להיכן אזל כו'. יש לדקדק למאי דקאמרינן בסמוך דהמלך נבוכדנצר חשבו לדניאל לאלוה והוה סגיד ליה אם כן נימא דאף אם היה שם לא היה המלך חש עליו שישתחוה לצלם שהקים בבקעת דורא וכך כתב אבן עזרא ולדעתי כי פחדו להזכירו אחר שהמלך הקריב לפניו ניחוחים כאשר יעשה לאלהיו וגו' עכ"ל והתלמוד ימאן זה דמשמע שזו הגזירה להשתחוות לצלם היה בסתם על הכל גם דניאל היה בכלל כנאמר מאן דלא יפול ויסגוד ביה שעתא יתרמי וגו' גם אם המלך הקריב לפניו ניחוחים שאר כל העם לא חשבוהו לאלוהות לא היה יכול להצילו מפני שאר העם וק"ל:

שלשה היו באותה עצה כו'. ודניאל אמר כו' דלא ליקיים בי פסילי אלהיהם תשרפו וגו' דאין לומר דהקב"ה נמי מטעם זה אמר ניזיל מהכא שאלו ישליך אותו לא יהיה ניצול משום פסילי אלהיהם וגו' דאם היה חייב שריפה בדין שמים ודאי דלא היה א"ל הקב"ה שילך משם להנצל אלא דדניאל היה חושש לכך ובדין שמים ודאי דהיה ניצול אלא שא"ל הקב"ה יזיל שלא יאמרו שגם הם נצולו בזכותו וק"ל:

אשר קלם אמר ר"י משום רשב"י מלמד שעשאם כקליות כו'. ר"ל לא ששרפם כדין שרפה שבתורה שזורקים פתילה של אבר לתוך הפה דאלו היה נאמר שרפם היה משמע כך ולכך נאמר קלם שעשאם כקליות שמהבהבין אותם באש מבחוץ דהיינו שהשליכם לכבשן אש ואמר יען אשר עשו נבלה בישראל וגו' מאי עביד אזיל לגביה ברתיה דנבוכדנאצר כו' דמשמע דנ"נ קלם בשביל זה שעשו נבלה בישראל וינאפו וגו' והיינו כדמסיק דע"י ברתיה דנ"נ שמע מהם שהיה היתר בעיניהם אשת איש בישראל וע"י זה קלם באש:

שנאמר ויראני את יהושע כהן גדול וגו'. והשטן עומד על ימינו וגו'. פירושא דהאי קרא לפי הדרש דהכא עומד לפני מלאך ה' וגו' הוא מלאך הרחמים. ואמר שהשטן עמד על ימינו דהיינו להפך הרחמים שהוא הימין למדת הדין ולשטנו על עון בניו שהיו נושאים נשים שאינן מהוגנות לכהונה שהוא מצד הימין. ויאמר ה' אל השטן יגער ה' שהוא מדת הרחמים בך השטן ועוד יגער ה' בך הבוחר בירושלים להפך מדת הדין לרחמים הלא זה אוד מוצל מאש שכבר לא שלט בו אש של מדת הדין ונצל כאוד זה מתוך האש כדלקמן ודקאמר מאי טעמא איענש פירש"י דאהני ליה נורא דהאי דאהדר ליה לנבוכדנאצר דחייה בעלמא דחייה עכ"ל ולא ידענא מנלן דדחייה בעלמא הוא דהא קרא דאוד מוצל מאש מתפרש נמי שפיר לפי המשל דאמרי אינשי חרי אודי וכו'. ונראה דהכי פירושו מאי טעמא איענש להיות מושלך עם חבריו רשעים האלו. ואמר שהיו בניו נשואין וכו' עי' בזה ברד"ק והא דכינה מה שחללו בניו הכהונה בבגדים צואים לפי שעיקרו של דבר שהיה הכהן גדול מובדל משאר כל אדם הוא ע"י ארבע בגדים שהיו לכהן הדיוט ושמנה לכהן גדול והיו קדושים ונמשחו בשמן המשחה וע"כ אמר שבגדיו נתלכלכו בצואה וחללו הקדושה על ידי נשים שאינן הגונות להם:

אילימא שש שעורים ממש. עי' פירוש רש"י ודוחק לומר דשש גרעינין ממש דקאמרו היינו שש שבלים ואפשר לרבותא קאמר בקושייתו דאפילו שש שבלים אין דרכו כו' אך קשה במה שפירש אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב שעורים ושוב פי' דלא מייתי בגורן מדה פחות מסאה דהא על כרחך משום נתינת העני בעי נמי שם מדת חצי קב וכן קב בעי שם אליבא דתנא קמא דר' שמעון דבעי ליתן בשעורין קב ולכולי עלמא בכוסמין בעי קב בסוף מסכת פאה ולולי פירש"י אפשר לומר משום דנקט סתם שש שעורין אי לאו דהיינו ממש גרעינין אית לן לאוקמא אסתם מדה בכ"מ דהיינו סאה ונקט הך דרשה אהאי קרא ותאמר שש השעורים האלה וגו' ולא אקרא קמא דכתיב וימד שש שעורים וישת וגו' משום למאי דמסיק דהיינו שש שעורין שש גרעינין ומדידה לא שייך ביה רק מנין: