חידושי אגדות על סנהדרין צב:

וא"ת אותן אלף שנה כו' שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא וגו' דהיינו אלף שנה שהוא יומו של הקב"ה שנא' כי אלף שנים בעינך כיום וגו':

יעלו אבר כנשרים ירוצו וגו'. כבר אמר שהקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין כו' אבל לפי שהנשר ימרט כנף שלו לעשר שנים ויתחדש אחר כך כמ"ש בשם רבינו סעדיה אמר שקוי ה' יחליפו כח שלא יפסוק מהם כחם אבל יעלו אבר תמיד כנשרים הללו אחר שיתחדש שירוצו ולא יגעו. ויש כאן גמגום קצת בפירש"י שפי' לאחר שיחיו אין חוזרין לעפרן כו' בין לעולם הבא אלא הבשר מתקיים עליהם עד שישובו ויחיו לעתיד לבא עכ"ל מאי לעולם הבא ומאי לעתיד לבא שיחיו שנית וק"ל:

ונילף ממתים שהחיה יחזקאל כו' עפירש"י. יקשה לפי זה דהא בצדיקים לעתיד אמר כן דלמעלתן שיחיו ולא יחזרו לעפרן גם לשון ונילף לא משמע כן ולולי פירושו היה נראה דהכי פירושו דאכל הני תנאי ואמוראי שהביאו מקראות לתחה"מ מן התורה נגד הכופרים בתחייה לומר שהוא דבר שאי אפשר כההוא מינא דחיין מיתין דמייתי חיין וכדברי השר ועפרא מי קחיי פריך הכא דנילף ליה ממתים שהחיה יחזקאל שהתחייה הוא דבר בחוק האפשר ויכולת ביד האל יתברך ב"ה יש להאמין בתחיית המתים וק"ל:

ומה שירה אמרו ה' ממית ומחיה כו'. יש לפרש למ"ד אלו בני אדם שכפרו בתחה"מ ולא היו ראוים לתחיית המתים לעתיד כדתנן במתני' וכפירש"י ולכך החיה אותם הקב"ה בעולם הזה להראות להם שהיכולת בידו יתברך ב"ה ולפי שהכופרים אומרים כיון שהאדם מת בחטאו במה יזכה שוב להיות חי כדברי המין דחיין מתין בחטאם דמיתין איך יהיו חיין על זה אמרו שירה ה' ממית בצדק במשפט צדק דלא עביד דינא בלא דינא אבל הוא מחיה ברחמים שלו ולא לפי הזכות של אדם ורבי יהושע אמר שאמרו שירה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל נראה לדעת רבי יהושע כאינך אמוראי שמתו קודם זמנם בשביל חטאם והחיה אותם הקדוש ב"ה בעולם הזה ונשאו נשים ומתו שוב כדרך כל הארץ ושוב יחיו לעתיד כדעת ר"י בן בתירא שהיה מבני בניהם וזה שאמר שירה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל דלא נראה לו לפרש דכפל הכתוב הענין במלות שונות כפירוש הרלב"ג אלא מתים שהחיה יחזקאל אמרו כן ה' ממית אותם כבר בלא עתם ומחיה אותם עתה ושוב ירדו לשאול לזמן מיתתם ויעלו לעתיד לבא ומאן דאמר באמת משל היה כפירוש רש"י וכפירוש הרד"ק למשל כי בני ישראל יצאו מהגלות שהם בו כעצמות היבשות כו' ע"ש:

אלו בני אפרים שמנו לקץ כו'. עי' פירש"י הכא ובספר דברי הימים ועוד נראה לפרש דדקדק לומר והרגום אנשי גת הנולדים וגו' דמשום שטעו בקץ לא היו חייבים הריגה בידי שמים ע"י אנשי גת אבל כבר היתה השבועה בין אברהם ויצחק ובין הפלשתים ואלו בני אפרים עברו על השבועה שבאו לקחת מקנה אנשי גת הנולדים בארץ ר"ל מאותם שהיו אנשי השבועה עם בני אברהם ויצחק ולכך הרגום על שעברו השבועה שעמהם ומ"ד שכפרו בתחה"מ כו' הנה אומרים יבשו וגו' ולא חיו אלא משום סימן לאחרים לכל ישראל כפירש"י:

ומ"ד אלו בני אדם שאין בהם לחלוחית כו'. אלו לא כפרו בתחיית המתים אלא שחשבו שהם אינם ראוים לכך כיון שאין בהם לחלוחית מצוה וע"כ חיו לסימן להם שאף הם יחיו לעתיד אחר שיהיו נדונין בגיהנם כדאמרי' פרק קמא דראש השנה ומ"ד אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים כו'. נקט שקצים ורמשים ובקרא דמייתי הזכיר נמי בהמה ויש לפרש לפי הבריאה שהשקצים ורמשים אין להם עצם כלל ולכך ההפסד בהם מצוי כמ"ש דאין מתקיימים יותר משנה והבהמה שיש לה עצם והוא דבר המתקיים לזמן מופסד לסוף זמנו אבל מותר אדם מן הבהמה שיש לו עצם אחד המתקיים לעולם כמ"ש שיש עצם אחד באדם נקרא נסכא שממנו נברא לעתיד וזה שנקט אלו שחיפו את ההיכל בשקצים ורמשים שהוא דבר היותר מופסד לפי שהאמינו שכל העולם הוא דבר מופסד ואין באדם דבר המתקיים יותר משקץ ורמש וזהו שאמר יבשו עצמותינו אבדה תקותנו וגו' לא טובים אנחנו מצד העצם שבנו כי כבר יבשו לגמרי ולכך חיו משום סימן להם שהאדם מצד עצמותיו הוא דבר המתקיים לעתיד ואינו מופסד לעולם:

ולמ"ד אלו מתים שבבקעת דורא כו' וצוה המלך והרגם כו'. כדלקמן שהן הן שטפחו לו לאותו רשע על פניו להראות לו גדולתו של הקב"ה שהן הן שהרגם על לא חמס בכפם ולא הועיל לו שהקב"ה החיה אותם על ידי יחזקאל חבריהם של אלו ופירש"י באו עצמות מן הבקעה וטפחו לו כו' והלכו להם עכ"ל לא הוצרך לו לומר שבאו מן הבקעה כו' והלכו להם שהרי באותה בקעה שהרגם העמיד הצלם שלא השתחוו לו ושם הוליכם לכבשן האש:

פתח ואמר אתוהי כמה רברבן וגו'. הוא האות והנס של חנניה מישאל ועזריה שניצולו מכבשן האש ותמהוהי כמה תקיפן וגו' הוא תמיהתם על שהוא מחיה מתים והיינו כמה תקיפין שהוא בלשון התרגום גבורה שהקב"ה מחיה מתים בגבורה כמ"ש אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים כו' ומסיים מלכותיה מלכות עלם ושוטניה בכל דר וגו' הוא רמז לכל דור ודור מן העולם ועד עולם כמ"ש בפירוש רבינו סעדיה בדור המבול ודור הפלגה ומצרים וכל דור ודור עכ"ל ובודאי שאמר כן לדרך כלל בכל דור ודור והיה דעתו לפרש ולספר דרך פרט ממשלתו של הקב"ה שבכל דור ודור אלא שבא המלאך וסטרו כדי שלא יפרט תושבחתו וגדולתו של הקב"ה שלא יגנה בהם שירות ותשבחות שאמר דוד כו' שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות כדאמרי' בפ"ק דברכות ואין ראוי שהמחריב שהוא נבוכדנצר יוסיף שירות על הבונה בית המקדש שהוא דוד ומהכא משמע שהמלאך הבין שירה זו של נבוכדנצר שהיא בלשון ארמי ודאמרינן בעלמא שהמלאכים אינן מבינין בלשון ארמי שע"כ אומרים קדיש בלשון ארמי י"ל היינו המלאכים המקטרגין לישראל אבל המלמדים זכות לישראל כי הכא ודאי מבינים בכל לשון וק"ל:

ונשרפו ד' מלכיות כו' וכתיב כו' והנך דלא כתיבי נשרפו כפירוש רש"י ובספר דניאל הוסיף לפרש שהם אשר הרגם שביב אש בהשליכם וגו' כמו שמפורש שם בקרא גובריא אילך די הסקו וגו' קטל המון שביבא דנורא:

לא ישנה עצמו מן הרבנות כו'. עי' הטעם בפירוש רש"י ועוד נראה הטעם בזה שלא יראה האדם עצמו מצטער ומתאבל על דין שמים אבל יקבלו באהבה ובשמחה דרך כבוד: