חידושי אגדות על סנהדרין מד.

חטא ישראל כו'. אע"פ שחטא ועבר על כל התורה כדלקמן לא הוי כעכו"ם וכמ"ש אף במומר לכל התורה דישראל הוא לכל דיניו וק"ל:

על חמשה חומשי תורה שנא' חמשה גם. מלת גם הוא ריבוי בכ"מ מורה על רוב מצות התורה כמו שכתוב אכתוב לך רובי תורתי גו' וה' גם משמע שעבר רובו של חמשה חומשי תורה ולא כולם דהשתא ניחא דאיצטריך קרא למושך ערלה ולנערה המאורסה כדלקמן ודו"ק:

אלא בדין סקילה כנערה מאורסה. ואיתא במדרש שמדין חרם היה לו דין שריפה שנא' והיה הנלכד בחרם ישרף אותו ואת כל אשר לו גו' אלא שעל כן היה נדון בסקילה לפי שהיה מחלל שבת שבשבת נלכדה יריחו והוא הוציא הגנבה מרשות לרשות אבל לא ידעתי למה תלה סקילתו בנערה מאורסה גם קשה (על) בהמותיו שהיו לסקילה כדלקמן הראוי לסקילה סקילה מה טעם מיתת סקילה בהם ודו"ק:

לרדותן כו'. בגירסת ילקוט אלא להראותן הכא נמי להראותן כו' והיא היא שהמכוון להראות להם ברידויו ויוסרו הם כפירש רש"י בספר יהושע ומה שפרט בניו ובנותיו בזה מכלל ישראל לפי שהם נכשלו כבר בזה בקצת כדאמרינן דהוו ידעי ביה אשתו ובניו וק"ל:

בא וחבטן. פירוש מדכתיב ברישא דקרא כל הסיפור בל' רבים בוי"ו ויקחום מתוך האהל ויביאום וגו' דקאי אמלאכים שזכר ששלח יהושע ובסיפא דקרא אחר שהביאום אל יהושע כתיב ויציקם חסר וי"ו דרשוהו לשון יחיד על יהושע שהוא הציקם וחבטן כו':

כנגד רובו של סנהדרין כו'. ר"ל בחכמה כמו שהולכין בודאי אחר דעת ל"ו בסנהדרין בין לזכות בין לחובה כך היה ראוי לילך אחר דעתו וק"ל:

תחנונים ידבר רש זה משה כו'. לכאורה נראה לפרש דרש זה משה ע"ש שהיו דבריו תחנונים ועשיר זה יהושע ע"ש שענה עזות והוא דחוק דמשמע בקרא דהרשות מביאו לדבר תחנונים והעשירות מביאו לענות עזות וי"ל דרש זה משה שלא ניתן לו לכבוש א"י רק ארץ סיחון ועוג ועשיר זה יהושע שניתן בידו לכבוש כל א"י וק"ל:

אטו פנחס כו'. יש לדקדק דודאי לעיל גבי עכן שלא חטא אלא הוא שלקח מן החרם שפיר קאמר על אלו יפלו רובן של סנהדרין אבל הכא בזמרי שחבטן פנחס לפני המקום ואמר על אלו יפלו כ"ד אלף למה תלה נפילת כ"ד אלף בזמרי כיון דכבר רבים מן העם חטאו כדכתיב ויחל העם לזנות וגו' וישתחוו לאלהיהן וגו' ויחר אף ה' בישראל דהיינו ששלח בהם מגפה וי"ל מדכתיב ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקור את שניהם וגו' ותעצר המגפה מזה משמע דעיקר עונש המגפה היה בשביל מעשה זמרי שהיה נשיא שבט ולכך נעצרה המגפה כשנהרג וק"ל:

משה נמי מימר כו'. לא שיפה דבר משה בזה שהרי בפ' חלק אמרו ועל דבר זה נענש משה רבינו שאמר ומאז באתי וגו' הרע לעם הזה וכפירש"י בחומש וידבר אלהים דבר אתו משפט על שהקשה לדבר לומר למה הרעות וגו' אלא דה"ק דלא הקשה יהושע לדבר בזה יותר ממשה שאמר כה"ג ולמה קרי לזה ידבר בתחנונים ולזה יענה עזות ולמאי דמסיק אלא מהכא ולא הואלנו וגו' היינו שהקשה לדבר יותר ממה שתלה הדבר בהם כפירש"י וק"ל:

ואתם רחקתם ס' מיל כו'. לפ"ז הקמת האבנים היה קודם מעשה העי ולפי סדר הכתובים אינו כן דלאחר כל מעשה העי שנכבשה כתיב מעשה דהקמת אבנים דבהר עיבל ובהר גרזים וצ"ל דאין מוקדם ומאוחר בזה וכן מוכחת הסוגיא בפרק א"נ ע"ש וק"ל:

אתה גרמת להם כו'. וכתב בעל י"מ ופירש"י שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו משמע דיהושע חידש ענין זה והרי משה עשה כזאת ג' פעמים ויפה עשה ללמוד ממשה עכ"ל ואין מקום לקושייתו דמשה ודאי עשה יפה שלא יענשו כל ישראל ע"ז אם יעבור אחד מהם ליהנות מן החרם שעדיין לא נענשו ישראל על הנסתרות לר"י ולנגלות לר' נחמיה אבל ביהושע כיון שעברו ישראל את הירדן יענשו בו וק"ל:

והיכי עביד הכי והאר"י כו'. פירש"י היכי עביד דהשתחוה לאדם בלילה כו' מכלל דלילה הוה דאי ביממא כו' עכ"ל ועוד נראה לפי מה שפירש"י פרק הדר שהדבר מוכיח שעל עסקי ת"ת הוכיחו מדכתיב כו' במלחמתה של עי שהיתה אחריה וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ואר"י מלמד שלן בעומקה של הלכה עכ"ל ומינה מדכתיב בההיא מלחמת עי שהיתה אחריה בלילה ההוא לדייק מיניה דבלילה של מלחמה שלפניה ביריחו לא היה לן בלילה בעומק של הלכה: