חידושי אגדות על ראש השנה ג:
Chidushei Agadot on Rosh Hashanah 3b · חידושי אגדות על ראש השנה · free full Hebrew text
Open in the reader →אשר נשארו מן השבי כו' . משום דבשבי כולהו איתנהו ביה כדאמרי' פ"ק דב"ב אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי וכל המאוחר בפסוק קשה מחבירו כו' ע"ש והיינו שנצולו מן השבי דאית ביה כולהו:
ושעריה נצתו באש כו'. והוא שינה בלשונו לומר לפני המלך ושעריה אכלו באש דהצתה לא משמע כליון של אש כמו אכל האש דמשמע כליון גמור ולהפליג הדבר אמר כן לפני המלך:
יין לפניו ואשא וגו'. לפי פשוטו כמו הביאו יין לפניו והוא מקרא חסר ונראה לפרש ע"פ מ"ש בירושלמי הביאו רש"י פ"י יוחסין דלכך נקרא נחמיה התרשתא ע"ש שהיה משקה למלך והיה צריך לשתות מקודם שלא יחשדוהו שהטיל סם במשקה ולכך התירו לו יין של נכרי' כו' ע"ש והשתא אחרי ששמע נחמיה דברים הרעים מירושלים היה מצטער והזיר את עצמו מן היין וז"ש יין לפניו דהיינו לפני המלך וכבר נתנסך במגע עובד כוכבים עד היום לא נזהר מלשתות ממנו מקודם לפי שהתירו לו כמ"ש בירושלמי וביום הזה אחר השמועה רעה היה יין לפני המלך ולא שתיתי מקודם ממנו ואשא אותו מתחלה ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו שהייתי רגיל לשתות יין לפני המלך כי שותה יין נקרא לב טוב כמ"ש כטוב לב המלך ביין וההפך לב רע וז"ש לו המלך מדוע פניך רעים וגו' דהיינו שאינך שותה יין ואינך חולה אין זה כ"א לב רע עלי ואירא הרבה מאד פן יחשדני שנתתי סם המות במשקה ולכך לא שתיתי מקודם ואומר למלך וגו' מדוע לא ירעו פני וגו' להזיר את עצמי מן היין אשר העיר וגו' ויאמר לי מה וגו' ואתפלל אל ה' וגו' מקודם אשר דבר למלך הפסיק בתפלה לאל השמים שתתמלא בקשתו מן המלך כפרש"י ועי"ל ואומר למלך מוסב למעלה דר"ל ואתפלל אל אלהי השמים ואומר למלך וגו' שלא היה כוונתי למלך ארתחשסתא אלא לאלהי השמים התפללתי ואומר לו אם על המלך מלכי המלכים טוב וגו' וכהאי גוונא אמרו במסכת שבועות גבי דניאל אנת מלכא מלך וגו' שהוא קודש ודו"ק:
כורש מלך כשר היה כו'. ממלות הפוכות כשב כבש שמלה שלמה וארתחשסתא על שם מלכותו דהיינו שם המדינה ובסיפ' דהאי קרא מלך פרס על שם האומה כדאמרינן בפ"ק דיומא תירס זו פרס:
ומי החמיץ והא כתיב ומה חשחן וגו' ומהא דכתיב לעיל מיניה ומני שים טעם וגו' למבנא בית אלהא דך וגו' לא פריך כיון דכבר מימי כורש הראשון ניתן רשות למבני בה"מ כ דכתיב לעיל מיניה ובקרו בבית ספריא וגו' משנת חדא לכורש מלכא שם טעם ביתא אלהא דבירושלים ביתא יתבנא וגו' אבל אלו הקרבנות להקריב לא הוזכרו שם בכורש מלך הראשון: