חידושי אגדות על ראש השנה כג.

עשרה מיני ארזים הם שנאמר אתן במדבר וגו' מפורש בפ' הספינה:

וצי אדיר לא וגו'. דלשון אדיר יפול על הגבור ולזה קאמר היכי עבדי שתהיה הבורני עושה גבורה וקאמר מייתי כו' וכמה דמדליא עקרא והיינו גבורתם דא"א לעקור אלא על ידי הספינה:

שנאמר אתן במדבר וגו'. דלפי פשוטו ה"ל למכתב אטע ארז שיטה וגו' כמו ישים מדבר לאגם וגו' ויטעו כרמים וגו' אבל אתן משמע נתונים ממקום אחר למדבר שהיא ציון לבנות חורבנותיה ולא ה"ל למכתב כן אי לאו לאשמועינן שאותן שנטלו אומות כו' יחזיר ונקט שיטה שהוא עץ השייך לבנין בכל מקום:

ואינו מלמדה כו'. לפי שההדס בריחו הוא רמז על בעלי תורה כדאיתא במדרשות גם בפיוט דחג הסוכות וזה הלמד ואין ריח תורתו יוצאת לאחרים ה"ז הוא כהדס שהוא במדבר שאין שם מי שנהנה מריחו וא"ד כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין ת"ח אחר שיכולין ליהנות מריח תורתו ה"ז דומה להדס אחד במדבר שאין ההדסים מצוים שם והבאים לשם חביב להם זה ההדס יותר מבישוב שההדסים שכיחין ומצוים שם והנך מילי לאו אקרא דמייתי קאי דלא אשתעי בהכי:

תחת העצים נחשת כו' מיהו העצים גופייהו נמי יביא דר"י גופיה קאמר לעיל כל שיטה כו' עתיד להחזירן לה וקרא כתיב כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור וגו':

ועליהם אומר ונקיתי וגו' כלומר גם כי אנקה אתכם על כל מה שנטלתם מירושלים שאפשר לכם לפרוע מדבר היותר חשוב כגון תחת הנחשת זהב וגו' אבל דמם שהוא דם ר"ע וחבריו לא נקיתי דא"א שאנקה אתכם ע"י שתפרעו דבר החשוב גם השוה תחת נפשם ואין נפש הצר שוה בנזק הריגת ר"ע וחבריו: