חידושי אגדות על ראש השנה יא.

ואותה הפרק זמן רביעה כו'. פרש"י כלומר וראייה לדבר שבתשרי נברא העולם שהרי לגשמים היו צריכין ותשרי זמן רביעה עכ"ל לכאורה הוא מגומגם דאדרבה בניסן אית לן למימר דאז הוצרכו לגשמים דהוא זמן רביעה שניה אבל רביעה ראשונה לאו בתשרי היא אלא בחשון כדאיתא פ"ק דתענית וי"ל דבריו דה"ק כיון דבניסן זמן רביעה היא לעולם לא הוצרך למימר ואד יעלה מן הארץ אבל אם בתשרי נברא עולם ועדיין זמן רביעה לא בא הוצרך למימר ואד יעלה וגו' שהקדים זמן הרביעה אז שתהיה בתשרי משום הדשאים שנבראו אז שיצמחו וק"ל:

שנאמר ותוצא הארץ דשא וגו'. פרש"י ותוצא הארץ ולא כתיב ותדשא עכ"ל מפירושו נראה דכתיב ותוצא הארץ ולא כתיב ותדשא הוא ראיה שהוא ניסן ולא ידעתי משמעו גם קשה אם בעשיה כתיב ותוצא הרי בצווי לא כתיב הכי אלא ותדשא גם קשה דלעיל בדברי ר"א גרסינן שהארץ מוציאה דשאים והכא בדברי ר"י גרסי' מלאה דשאים ולפי דקדוק לשון ותוצא דכתיב הכא כפרש"י הכא הל"ל מוציאה דשאים מיהו בילקוט גרסי' בשתיהם מלאה דשאים ותלמודא נמי לא בא ליישב אי למר עץ עושה פרי ולמר עץ פרי אבל ותדשא למר ותוצא למר כפרש"י לא הרגיש זו התלמוד ליישב וי"ל דבריו דמשמע ליה למ"ד ותוצא הארץ קאי נמי אעץ עושה פרי דהיינו שאז הוציאה פירות כדאמרינן ולמ"ד ותדשא קאי נמי אעץ פרי דהיינו שכבר נגדל הפרי כדקאמר והארץ מלאה פירות ודו"ק:

ואותו הפ' שמזדווגין כו' שנאמר לבשו כרים וגו'. מפורש לעיל בפרקין ע"ש:

לקומתן לצביונן נבראו כו' מפורש בפ' א"ט:

בירח האיתנים וגו' והאיתנים מוסדי ארץ וגו' שנולדו בו איתני עולם כו' ר"ל תקיפי עולם שהעולם עומד עליהם בזכותם כדמייתי והאיתנים מוסדי ארץ ולכך נולדו בירח הזה שבו נברא עולם לר"א:

שמעו הרים וגו' מוסדי כו'. ר"ל שישמעו האבות ויכוח וריב שיש לו להקב"ה עם ישראל כדמסיים ועם ישראל יתוכח:

שנולדו בו זיותני עולם כו'. האי לישנא זיו נאמר על החשיבות כמ"ש לדזיו ליה כבר בתיה כי קרן עור פניו וגו' תרגום כי סגי זיו יקרא כו':

שהקב"ה יושב וממלא שנותיו של אדם מיום ליום כו'. מפורש ספ"ק דקידושין:

יולדת לז' יולדת למקוטעין שנאמר ויהי וגו' כו'. כתבו התוס' דהשתא דמסיק כו' ע"ש והוא דחוק דהל"ל אלא יולדות לז' כו' ועוד דהא בברייתא תנא דשנה מעוברת היתה ואינו נראה דבטעות נשנית ונראה לומר דיולדת לז' דיולדת למקוטעין היינו דוקא כשיעור הזה ב' תקופות וב' ימים והתקופות בכ"מ לפי חדשי חמה והוו להו ב' תקופות וב' ימים קפ"ד וחצי יום ונמצא אף אם טבלה בה' ימים בחג כלו ימי עיבורה שהן קפ"ד ימים וחצי יום ה' ימים אחר הפסח שהמועדים הולכים בקביעות חדשי הלבנה ואין בו' חדשי הלבנה וב' ימים כ"א קע"ט ימים ומש"ה הוצרך תלמודא למימר שנה מעוברת היתה והא דאמרי' (פ"ק) [פ"ד] דנדה (דף ל"ח.) לר"י דשיפורא גרים והיינו חדשי הלבנה היינו דוקא ביולדת לט' למקוטעין אבל הכא ביולדת לז' למקוטעין תקופות כתיב דהיינו חדשי החמה והא דאמרי' התם אין אשה יולדת אלא לרע"א ימים והיינו ט' חדשי החמה היינו למ"ד דאינה יולדת למקוטעין אבל למ"ד יולדת למקוטעין שיפורא גרים לפי חדשי הלבנה וע"ש בפ' ד' דנדה בתוס'. וכתבו התוס' עוד וכן ת"א כעת חיה כעידן דאתון קיימין כו' ול"נ דמ"ד דבתשרי היה ע"כ יפרש כעת חיה כעת הזאת שאתה חי תהיה חי ג"כ לזמן שיהיה לשרה בן וא"כ אין מדברי התרגום ראיה שבפסח היה שיש לפרש דברי התרגום כעין זה דכעידן עתה שאתון קיימין כן תהיו קיימין בעידן שיהיה לשרה בן:

ע"ש בתוס' לדעת מי שאומר פסח היה הא דכתיב בפרשת מילה אשר תלד לך שרה למועד וגו' ואמרי' נמי שסרט כו' ע"כ בט"ו בניסן נאמר ובו ביום נימול ובו ביום באו המלאכים כו' ע"ש אבל רש"י בפי' החומש פירש גם כן כל הכתובים כמ"ד דפסח היה ואף ע"פ כן הביא בריש הפ' דביום ג' למילתו באו המלאכים והרא"ם פירש דבריו דודאי דמילתו ודאי בט"ו בניסן היה דביום כו' ובט"ו בניסן נולד יצחק וכו' אבל ביאת המלאכים ומאמר למועד אשוב וגו' היה ביום ג' למילתו בי"ז בניסן ופסח כו' ע"ש לדברי הב"ר שיטה אחרת והקשו התוס' הכא ותימה דכל הני דאמרי בתשרי היכי מקיימי קרא דלמועד הזה בשנה אחרת וגו' ואור"ת דס"ל כר"י כו' ע"ש והוא דחוק גם דחוק לפרש"י שבחומש שהניח שיטת התלמוד דהכא דבי"ה היה פירש כל הכתובים ע"פ המכלתא וסדר עולם דבפסח היה והנראה לפי שינוי לשון הכתוב דבפ' מילה נאמר למועד הזה בשנה האחרת וגו' וכאן נאמר למועד אשוב וגו' ולא כתיב הזה בשנה האחרת והנכון נראה לקיים פירוש רש"י שבחומש ע"פ שיטת התלמוד ותלמוד דהכא נמי ס"ל דלמועד הזה בשנה האחרת וגו' דבניסן היה דהכי נמי משמע בשנה האחרת למועד הזה ואז סרט לו סריטה וכיון דבט"ו בניסן נולד יצחק ע"כ מאמר דלמועד הזה בשנה וגו' נמי בט"ו בניסן הוה ובו ביום נימול אברהם וביאת המלאכים ביום ג' למילתו היה בי"ז בניסן כדברי רבי חמא אלא דמאמר למועד אשוב אליך וגו' לא משמע לשנה אחרת במועד זה אלא למועד הראשון שיבא בשנה זו אבא אליך וא"כ ע"כ בתשרי הוה וקאי בחג ולמועד אשוב וגו' היינו פסח כדמסיק תלמודא והשתא אין אנו צריכין לפרש שהיה זה קודם החג ב' ימים כמ"ש התוס' אלא דקאי בחג ממש והא דפריך כי מדלית ימי טומאה בצרי להו לפי שהנראה שלא פירסה שרה נדה וחזרה לנערותה עד אחר שהתחילו ימי החג שאז אמר הקב"ה לאברהם למה זה צחקה שרה גו' היפלא מה' גו' דמשמע שקודם זה לא פירסה נדה דאי חזרה לנערותה מקודם זה אין סברא שהיתה צוחקת וההיא דאפרים מקשאה דלחם לא הביאה לפי שפירס' שרה נדה ביום שבאו המלאכים בפסח סוגיא דהכא לא סוברת כן אלא שלא פירסה נדה עד שאמר הקב"ה בחג למה זה צחקה וגו' למועד אשוב וגו' וסוברת כרבנן דפליגי אאפרים מקשאה ואמרי אפילו פת הביא אלא דלא איצטריך למכתביה ומה דברים שלא אמר הביא דברים שאמר עאכ"ו ובזה יתיישב פירוש רש"י בחומש דגבי כעת חיה ולשרה וגו' פירש כעת הזאת לשנה הבאה ופסח היה וגו' וגבי למועד הזה אשוב אליך וגו' פי' לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה וגו' דמשמע דמאמר למועד הזה בשנה וגו' היה ביום א' ומאמר למועד הזה אשוב וגו' היה ביום אחר והרא"ם האריך בזה ולשיטתו יתיישב שפיר דגבי כעת חיה שהיה בפסח ביום ג' למילתו קאמר פירוש בעת הזאת לשנה הבאה גם כן בפסח אבל מאמר למועד אשוב וגו' שהיה בחג הוצרך רש"י לפרש דלא קאמר אחג שאנו קיימין בו דהא יצחק לאו בחג נולד אלא למועד אשוב הוא המועד הראשון שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה וגו' דהיינו פסח ואע"ג דהיה זה חצי שנה לפני החג קאמר אתמול דלאו דוקא אתמול יום אחד אלא קודם זה כמו תמול אנחנו ולא נדע כמ"ש גם הרא"ם ודברים הללו ברורים הם לפי שיטתנו ליישב פרש"י שבחומש אלא שהוא מפרש בשמעתין הא דפריך כי מדלית מר ימי טומאה כו' דקושייתו מההיא דאפרים מקשאה ולשיטתנו אי אפשר לפרש כן כמ"ש לעיל וכשיטה זו שכתבנו תמצא קצת בהגה"ה בתוס' בשמעתין גם בתוספות דפרק הפועלים גם בחזקוני וק"ק לפי שיטה זו כיון דביאת המלאכים היה בניסן גם הפיכת סדום ע"י המלאכים לא ה"ל להקדים מאמר למה זה צחקה שרה וגו' ולמועד אשוב שהיה אח"כ בחג וי"ל דה"ל כתרי עניני ואמרי' ביה דאין מוקדם ומאוחר בתורה:

יולדת לז' יולדת למקוטין [צ"ל למקוטעין] כו' שנאמר ויהי לתקופת הימים וגו'. מפורש פרק בנות כותיים:

נפקדה שרה כו'. לפי סוגיא דשמעתין דבחג נתעברה וקודם זה בר"ה נגזר עליה כן שתתעבר בחג בשנה זו ואע"ג דהמלאכים בשרו אותה כבר בפסח כשיטתנו דלעיל מ"מ לא נגזר עליה הריון מפי הש"י עד ר"ה אבל התוס' כתבו בפ' החובל דלאו בהריון משתעי כו' אלא שתלד בריוח כו' ע"ש גם בחדושינו:

אתיא זכירה זכירה וגו'. באת הג"ש מלשון זכירה דלכך נקרא ר"ה יום הזכרון דבו ביום זכרון כל המעשים בא לטוב ולרע ואלו הנשים שהיו עקרות מצד טבעם ומזלם ועלה זכרונם לטובה בר"ה לשנות טבעם ומערכה שלהם:

בר"ה יצא יוסף כו' שנאמר עדות ביהוסף וגו'. אותה ה' שנטלה משרה שנפקדה בר"ה נתוספה בו בר"ה ואח"כ לזרעו יהושע כמפורש במדרשות וע"ד הסוד כי הה' אחרונה בשם היא מורה על מדת המלכות שביום ר"ה והיא נתוספה ליוסף ונעשה מלך בצאתו על וגו' וכן ליהושע: