חידושי אגדות על פסחים קיא:

נפתח באל ונסיים באל כו'. עיין פירש"י דאקראי דפ' בלק נתכוין ונראה הדמיון בזה כי הני תרתי אל נמי מתמצעים בסיפור שביניהן וכן הני תרתי לא ולזה נראה דנפתח באל וסיים באל קאי אאין ממצעין בין ב' ב"א עם אלו שמביאין לידי היזק וכישוף שהמצוע בין אל מוציאם גו' עד מה פעל אל משתעי במזיקין ובכשפים דכתיב כתועפות ראם לו ודרשי' אלו השדים וכי לא נחש ביעקב ולא קסם וגו' הוא כישוף ונפתח בלא וסיים בלא קאי אאין מתמצעין שסיפור המיצוע בין הני תרי לא ההוא אמר ולא יעשה וגו' הנה ברך לקחתי וגו' וכ"נ דאהא דמתמצעת להו אשה נדה לא מייתי תקנתא אלא דנפתח באל כו' וק"ל:

לימא הכי שופך בוז על נדיבים כו'. דוחק לומר דאומר האי קרא דרך לחש בעלמא ואפשר דאומר כן שופך בוז וגו' להחליש כח אותו רוח תאות זנונים גם משמע דאותו רוח זנונים מטבילתה במים בא דלשון שפיכה נופל על המים בכ"מ וברמז שופך בוז וגו' דהיינו בשפיכת מים שנרמזו בימי בו"ז של ימי החג:

זה הישן בצל דקל יחידי כו'. דרכן של דקלים להיות בגי שהוא עמקים כדאמרינן פרק מקום שנהגו סימן לעמקים דקלים וגי צלמות היינו צל דקלים: