חידושי אגדות על נדה לו:

זיל צנעיה ואי לא ציית גדייה כו'. עיין פרש"י ותוספות אבל בערוך בערך צנע פי' זיל צנעיה מונעהו מזה ואי לא ציית גדדיה כלומר אם אינו מקשיב וחוזר בו מנעהו בהכאות ופצעים מלשון לא תתגודדו עכ"ל ולא ידענא לפירושו מאי קאמר הוא קסבר גדייה קא"ל כו'. ונראה לפרש מה שפירש גדידה מלשון גדדיה היינו למאי דסבר רב אסי דגדדיה קא"ל והוא לא א"ל אלא גדייה מלשון משיכה והוא קרוב לפירוש התוס' דטעה בדגש שא"ל גדייה בדגש שהדגש מביא עוד ד' אחרת ועי"ל בהיפך דהוא קא"ל גדייה בדגש כמו גדדיהו בב' דלתי"ן דהיינו שימנעהו ע"י גדידה והכאה בעלמא והוא סבר גדייה בד' א' מלשון גודו אילנא דהיינו הכריתהו בשמתא וק"ל:

שם אנא איסי בן יהודה כו'. כל השמות הללו היו לאביו למעלתו וע"כ זכר לו זה שזכות אביו יעמוד לו שיהיה ע"ש שמו אסיא אסיתא דנחשא כו' ור"ל קשה כנחושא ולא מסתפינא מדליקתא דקאמרת וא"ל אנא כו' בוכנא דפרזלא דמתבר כו' הוא עלי שכותשין בו ובר"פ המוציא יין מאי בוכנא בא ואכנה. ואמר שחלש רב אסי עיילוה בחמימי כו'. אפשר שנענש משום דשלא כדין גדייה ושמתיה לפי טעותו בדברי רב והיינו דעיילוהו בחמימי כו' כמ"ש לא מסתפית מר מדליקתא. ושאמר צבית לי זודתא כו'. אפשר שהיה חש בגופו שימות גם הוא ע"י השמתא שנעשה בו ואמר דחזו דפרחי אסא מהאי פוריא כו'. ע"ש שהצדיקים שנקראו הדסים עשו שלום כמ"ש והוא עומד בין ההדסים וק"ל: