חידושי אגדות על נדרים ז:

השומע הזכרת השם מפי כו' שם עניות מצויה כו'. ובתמורה מפרש אזהרתי' מאת ה' אלהיך תירא גו' ויש לפרש דסמיך אסיפא דקרא ובשמו תשבע דר"ל במקום חיוב שבועה אבל בלאו הכי תירא את ה' גו' מלהזכיר שמו:

ושאמר שם עניות מצויה כו'. עי' בתו' ובר"ן ועי"ל לפי מה שפי' כרמב"ן דלא תשא שם ה' אלהיך גו' מדלא כתיב לא תשבע משמע נמי הזכרת שם שמים לבטלה ומסיים ביה כי לא ינקה ה' את אשר ישא גו' דהיינו שלא ינקה בלא עונש ומדסתם עונשו יש לנו לומר או עונש ממון דהיינו עוני או עונש מיתה ולהקל נימא דעונש עוני הוא ולכך סתם העונש ביה משום דעוני כמיתה אבל הרמב"ם בסוף הלכות שבועות כתב דאפי' להזכיר שם מן השמות לבטלה אסור כו' שנאמר ליראה את השם הנכבד והנורא גו' עכ"ל ולפי זה יש לפרש הא דקאמר דעוני מצויה מדכתיב לעיל מיניה בחוסר כל בסתר גו' אכ לא תשמור גו' ליראה את השם הנכבד אבל סוגיא דתמורה לא קאי הכי במסקנא אלא דאזהרתי' מאת ה' אלהיך גו' ודו"ק:

עניות כמיתה שנאמר כי מתו כל האנשים גו'. יבואר לקמן פר"א: